אייקון: מייקל סטייפ בן 56

החל משנותיה הראשונות בשנות השמונים, פלסה להקת R.E.M דרך מהאנדרגאונד האמריקאי ועד למיינסטרים לצד חוזה ההקלטות הגדול ביותר עד אז בהיסטוריה. R.E.M עשתה זאת בדרכה והיוותה השראה לאלפי להקות. חברי הלהקה הקליטו שורה של אלבומים קלאסיים בלייבל אינדי, יצאו לטורים אינסופיים ולאט לאט בנו קאלט נוצץ של מעריצים שכלל בין השאר את קורט קוביין, תום יורק ואדי ודר. לאחר המעבר לחברת תקליטים גדולה ובשיא תהילתם, כשצאצאיהם הרועשים והגראנג'יים שלטו במצעדים, הפסיקו חברי R.E.M להופיע למשך חמש שנים, ולקחו את המוזיקה שלהם לכיוונים אקוסטיים. דווקא כך, הם מכרו יותר אלבומים מבעבר. אבל זהו, כמובן, לא סוף הסיפור.

כשחזרו לגיטרות מחוספסות הם יצאו לטור עולמי שאף הגיע לארץ וכלל חימום של רדיוהד, ככה בקטנה. הטור הזה היה קיצוני: במהלכו נפלו קרבנות לשבץ מוחי, בקע וניתוח בבטן, דבר שלא מנע מהם להקליט אלבום חדש שלם תוך כדי. הלהקה הושוותה לסמית'ס: השילוב של הבס המלודי של מייק מילס, המקצבים הרוקים ומרקידים של ביל ברי, והגיטרות המצלצלות של פיטר באק הדביקו להם את הכינוי "סמית'ס אמריקאי". אלא שבניגוד גמור לחזית של סמית'ס, בה עמד זמר מוחצן והדור, ל- R.E.M. היה את מייקל סטייפ המופנם והמיסתורי. הקול החם והאנושי של סטייפ התפתח ממלמול עמום אך קוסם לתרועה חזקה אך חובקת; הטנור שלו גילה והסתיר את כוונתו בו זמנית. מילותיו גלשו בין נונסנס אמורפי לבין מסרים פוליטיים ואנושיים וסוריאליזם צלול. במלאת 56 לסטייפ, הבאנו בפניכם חמישה רגעים מיוחדים בנוכחותו.

1. סטייפ המופנם: R.E.M בהופעה ראשונה בטלוויזיה עם השיר So. Central Rain. סטייפ בקושי יכול להסתכל למצלמה ונותן לבאק ומילס לדבר במקומו. עוד כמה שנים והוא יהיה דברן גדול ואניגמטי, אבל פה הוא נפתח רק כשהוא שר וגם אז, מסתתרים פניו בשיער.

2. סטייפ האקטיביסט: הכוחות השמרניים שלטו בשנות השמונים ו- R.E.M. הגיבו בשורה של שירים פוליטיים שעסקו במגוון נושאים, וביניהם פגיעה באיכות הסביבה. ליריקה פוליטית, בהיותה מתומצתת וכבולה בבתים, עלולה בקלות להפוך לנאום תוכחה. אבל סטייפ מיומן, ובעזרת דימויים ברורים ושירה מלאת תשוקה מעביר את המסר. המצב, מצדו, רק הלך והחמיר.

3. סטייפ האוהב: סטייפ שר כילד שהתאהב בקיץ. השיר מתוק, מלא בחול מהים ועקיצות יתושים ולגמרי קצר מדי. הטוויסט שמדובר למעשה באהבה לסבתא מבהיר שלפניי שנים רבות ליהנות מהשיר עד שאבין אותו לעומק.

4. סטייפ השמאן: היה קשה להבין את סטייפ באלבומים הראשונים. שירתו טשטשה מילים בעומק  סאונדים עמומים. העמימות הזאת נתנה למאזין לצקת את דעותיו שלו לקולו המרוחק של סטייפ, ודרך כך ליצור קשר עמוק וקדוש. עם השנים הגיעה הגייה ברורה, אבל לפעמים סטייפ הצליח לחזור למקום החמקמק ולהפנט עם שברים של מילים חצי-מובנות. אין לדעת על מדבר השיר הזה: הקשר בין הקו החם ומשקולת הנייר בלתי מובן, ובידי המאזין להקנות להם את הערכים והתכונות. התוצאה היא, אם כן, שדווקא כשסטייפ חושף בקמצנות מצליח השיר לומר הכל.

5. סטייפ הגלאם: סטייפ תמיד הזכיר את אהבתו לגלאם רוק של שנות השבעים (ואף הפיק את הסרט המעולה המוקדש לתקופה, Velvet Goldmine), ובמהלך השנים התנסה בסטיילינג מגוון שנע בין הומלס שיק, איפור מנצנץ אך מרוסן וחייטות בוהמית. כאן, הוא מזכיר לנו שכל מה שצריך, בסופו של יום, הוא אטיטיוד.