ניר שלמה – שוב הרעים (בכורה)

אם משחקים באש נכווים, ככה לימדו אותי. אבל ניר שלמה לא מפחד להישרף. גיטריסט כלבי רוח לשעבר יוצא עכשיו לדרך עצמאית ומבטיחה ומשחרר סנונית שנייה מאלבום הבכורה. קודם שחרר את הסינגל ״כלב״, עם הבית הכה-מדובר, ״יש לי חבר / הוא אוהב אותי / כמו שכלב אוהב / אז חתכתי לו את הביצים / והוא רק אהב אותי יותר״. עיקר המגיבים התעסקו רק בבית הזה ובפרשנויות הרבות לו והתעלמו משאר השיר הנהדר. אם יש מי שחששו ששלמה יכווה ויבהל, הוא לא מפגין סימנים כאלה ודוהר דרך מחסום-האש עם שיר חדש, ״שוב הרעים״.

״שוב הרעים״ מפליא בעוצמתו. כמו הטובים בשירי אביב גדג' ויהוא ירון, שוב הרעים הוא מופת של רוק-עברי-חדש, לא מתנצל, לא מתנחמד. כזה שמשלים סיבוב מלא של מילה, לחן וסאונד שעוטפים זה את זה, מגוננים על החלקים הבולטים ועל העצבים החשופים. כמו גדג' וירון לפניו, אי אפשר לנתק את הטקסטואלי מהמוזיקלי. בהובלת הגיטרה ובשירה נקייה מאפקטים, ניר שלמה מכה במשך כמעט 6 דקות במאזין שרגיל בארצנו הקטנה למוזיקה נעימה, מלטפת ולא מאיימת, עם הישירות, כמעט הבוטות שלו. הוא לא פה ללטף אותנו. הוא פה בשביל לבעוט.

אבל מעבר להכל, אי אפשר להתעלם מהמימד הפוליטי של ״שוב הרעים״. בתקופה הזאת, של אלימות והסלמה (יש שיגידו אינתיפאדה) ושל שיח מוקצן וטוקבקיסטי, נטול קשב וסיסמאתי, ״שוב הרעים״ מסמן אמירה בולטת ונדירה בכנותה על המציאות בה אנו חיים. שלמה לא מציין מי הם ״הרעים״, אבל כל אחד יכול להסיק בעצמו ועל סך פי סך ערכיו ואמונתו. לכל אדם, ולא משנה מה השקפתו, יש את אותם ״הרעים״ בזווית העין, בשולי הפיד, אלא שרק מרגיזים ומכעיסים, שהורסים כל דבר טוב שיש פה. וכן, כמו בשיר, הם בדרך כלל מנצחים. הם אלה שמנהלים (או לכאורה מנהלים) את המדינה, אלה שהופכים את החיים שלנו פה לאפורים יותר, יפים פחות. שלמה, בשירה האיטית שלו, מסרב להיכנע להם. הוא מאיר אותם בצבעים עזים של גיטרות מחאה, מנגן אותם ויותר מכל את התסכול. את העצב הקיומי שיש פה. את הפחד.

שוב הרעים מסמן דרך מבטיחה לשלמה, שיוציא בינואר הקרוב אלבום בכורה העונה לשמו. האזינו ל״שוב הרעים״, בבכורה בלעדית, כאן. (צילום: עומר מסינגר)