רעש אסתטי – ראיון עם No Joy

No Joy, מהרכבי השוגייז הבולטים של השנים האחרונות, מגיע לארץ. קשה להסביר מה הופך את השוגייז הטוב לכזה שכל כך מרווה צמא מוזיקלי. הרי זוהי מוזיקה שעל פני השטח מאד לא מספקת. כלומר, מאפיינים כמו לו-פיי מכוון, חוסר קשר עין עם הקהל, ליריקס לא ברורים ואינטרוברטיות מושרשת, כביכול לא אמורים להוביל להום ראן. אבל עובדה שהקסם נוצר. סביב הניינטיז, בתקופה שהייתה הכי קרובה להיות עידן הזהב של השוגייז (הלא מוערך דיו), הרכבים כמו Cocteau Twins, The Jesus and Mary Chain, Ultra Vivid Scene יצרו את המרקם המוזיקלי המיוחד הזה, שמאוחר יותר הומשל להתעקשות להשאר בחלום.

מזל שיש להקות כמו No Joy המשתייכת לנישה הזו, אחת הלהקות המסקרנות שפועלות כיום. אעיז לקרוא לסאונד של No Joy רעש אסטתי, מוזיקה שמוכתמת ומלוכלכת בעדינות ובמידה נכונה. לגביי שמירת המסורת השוגייזית של חוסר יצירת קשר העין עם הקהל בהופעות, מייסדות הלהקה ג'זמין וויט-גלוז והגיטריסטית לורה לויד משמרות אותה על ידי הטחת השיער קדימה כשהוא מכסה את פניהן. אז אין סיבה לדאגה. הצלחתי לתפוס את ג'זמין לשיחה ממש לפני היציאה לטור. היא שיתפה אותי בכל מיני אנקדוטות מעניינות ומפתיעות והכל תובל בהרבה הומור אירוני.

בזמן שמאזינים ל – No Joy באופן טבעי מהדהדים שברי זכרונות של Sonic Youth, The Jesus and Mary chain ואחרים. אילו להקות הכי השפיעו על הסגנון שגיבשתן?

"אמנים שונים השפיעו עליי בדרכים מגוונות, אז קשה לצמצם את זה. לכולנו יש השפעות מוזיקליות שונות. אני אוהבת את the Deftones, Husker Du, Stereolab, Caribou. אני גם תמיד מושפעת מהלהקות של החברים והמשפחה שלי כמו Arch Enemy, Doyle, Lower Dens, Violens, Fucked Up ועוד ועוד".

הסאונד הייחודי של המוזיקה של No Joy יוצר אטמוספרה ייחודית, שיכולה מאד להעצים חוויה של צפייה בסרט. מה יהיה הסרט האידיאלי שתרצו ליצור פסקול עבורו?

"סרט של אדם סנדלר".

רעיון מצוין! אז תגידי, מה מביא לך אושר (joy) בתור חברה בלהקה ששמה No Joy?

"אני מאוד נהנית מצפייה בדייטליין, קריאה על סלבס, שתיית קפה ומלשחק עם חיות קטנות".

אני שמחה לשמוע! בואי נחזור לדבר על המוזיקה. מעניין אותי לדעת, אתם באים להקלטות לגמרי מגובשים, או שיש שינויים אורגניים ולא צפויים תוך כדי?

"העבודה עם ג'ורג' אלברכט מאד דינאמית. כשאנחנו מתחילים להקליט הוא תמיד מציע שנשנה משהו בליריקס או בהפקה. הייתי אומרת שאנחנו תמיד מגיעים מוכנים לחלוטין וזה מאפשר לנו להתנסות להיות גמישים, כי אנחנו פשוט מכירים את החומרים כל כך טוב".

ספרי לי על חווית ההקלטה של אלבומכם האחרון, More Faithful, בקוסטה ריקה.

"היה גשום בטירוף וגרנו בבית בחווה בתוך ג'ונגל. הבית נבנה בשנות ה- 1800 ושייך למשפחה של ג'ורג' (אלברכט). עבדנו 15 שעות ביום בהקלטת אווברדאבס ובמיקסוס. זו הייתה חווית עבודה מאד אינטנסיבית בגלל שהיינו ממש מבודדים. האמת שבקוסטה ריקה לא היה לנו מה לעשות חוץ מלעבוד על המוזיקה. לא חווינו הרבה מהמדינה, אבל מה שראינו היה מקסים".

אחד הקטעים ב – More Faithful שומר על הוייב של האלבום, אבל לגמרי מתבלט. אני מדברת על Rude Films, הקטע שבקצביות שלו אף מספק מקבילה שוגייזית למוזיקה של Stereolab. זה כיוון שתפתחו בעתיד?

"וואו. אני ממש לא בטוחה לאן העתיד יוביל אותנו. אני רוצה לשמור על כל האופציות פתוחות, על דאוון-ביט ועל אפ-ביט". 

מאיפה מגיעה ההשראה לעטיפות האלבומים?

"זה תמיד משתנה. ל – More Faithful רצינו שהלהקה איכשהו תופיע בעטיפה. בפעמים אחרות פשוט היה אמן שרצינו לעבוד איתו ואז להשאיר לו שליטה כמעט מלאה על העיצוב. בדרך כלל האמנות היא הדבר האחרון שאנחנו מטפלים בו כשאנו משלימים אלבום. אנו מנסים שהדימוי יגלם את הנושא של האלבום איכשבו, אפילו אם זה מאד עמום".

גדלת במונטריאל הדו-לשונית. חשבת פעם לשיר בצרפתית?

"באמת גדלתי מוקפת בצרפתית וזה נמשך כל חיי. אבל אני לא חושבת שאני מדברת צרפתית סופר טוב. פשוט לא תפסתי את זה ומבחינתי לשיר בצרפתית יהיה כמו לשיר בסווהילי או בכל שפה אחרת. אני לא חושבת שאני אבטא את עצמי טוב. אבל מצד שני, אי אפשר באמת להבין את הליריקס שלנו עד הסוף, אז מי שירצה מוזמן להעמיד פנים שאנחנו שרות בצרפתית".

זה יהיה הביקור הראשון בישראל? איך ההרגשה לקראת ההופעה בתל אביב?

"אני מתרגשת! מעולם לא הייתי בישראל. ראיתי את מונוטוניקס מופיעים הרבה פעמים ואני ממש מחכה כבר לשמוע עוד מוזיקה ישראלית. יש לי חברים ומשפחה בארץ ואני סופרת את הימים עד שנגיע".

— — —

No Joy יופיעו בפסאז ב-9.6. על ההפקה אמונות Zuzz Agency ו-Auris Media. איוונט כאן וכרטיסים כאן.