״לכל כל דבר משמעותי שקורה לי יש השפעה על הליריקה, וההתמודדות עם הסרטן היתה דבר עצום״ – ראיון עם Totemo
רותם אור היא נסיכת האלקטרו-פופ הישראלית שלנו, ועל כך אין עוררין. בעשור האחרון היא הפכה לשם ודבר בסצינת המוזיקה המקומית ומיצבה את עצמה כיוצרת חדשנית ופורצת דרך. בנוסף לכל זה, רותם אור היא כנראה היוצרת הישראלית העכשווית המוערכת והאהובה עליי, כך שמן הסתם, כשעלתה ההצעה לראיין אותה לכבוד יציאת האי.פי החדש שלה, הסכמתי בלי להניד עפעף.
לרותם אור, או Totemo ליתר דיוק, נחשפתי באמת רק ב-2014, עם צאת Heavy As My Dreams. לפני כן, היא תמיד היתה שם, באחורי מוחי, בהתקלויות לא מכוונות, אם בהופעה מקרית או כתבה כזו או אחרת, אבל משהו ב-Heavy תפס אותי סופסוף בשלהי 2014. Totemo יצרה באי.פי הזה, בעיני, משהו שלא שמעתי כמותו, גם לא מחוץ לסצינה האלקטרונית הישראלית, מגוונת ככל שתהיה. היום אני מאמינה שאני יודעת לשים את האצבע על הרכיב יוצא הדופן במוזיקה של Totemo – רותם אור פשוט יוצרת יופי טהור. מעבר לכך שהיא מהיוצרות היפות שארצנו ראתה, בחומרים שיוצאים תחת ידיה יש משהו כל כך שלם, עגול ועדין, מלא בחן ועונג, שאין דרך אחרת להגדירה מאשר יפייפיים.
כעת, שנה וחצי אחרי, Totemo שחררה כבר שני סינגלים – Seesaw ו-Hits, מהאי.פי החדש הבא עלינו לטובה – Desire Path, ועל אף שהקו האלקטרוני הנקי ממשיך, מורגש שהתווסף הפעם לחבילה עוד נדבך, עוד שכבה הפועמת מתחת להפקה המפוארת. אז לקראת יציאתו יצא לי לראיין את רותם אור, היוצרת הישראלית העכשווית המוערכת והאהובה עליי.
עברה שנה וחצי מאז יצא אי.פי הבכורה, "Heavy As My Dreams", ועכשיו את משחררת חומרים חדשים מאי.פי שני. מתרגשת? לחוצה?
״התשובה הנכונה היא גם וגם. מאוד מתרגשת. מאוד לחוצה. מאוד שמחה לחזור לעשייה באופן סדיר, שלא לומר אינטנסיבי.״
האי.פי הקודם זכה לביקורות מהללות, את מרגישה איזשהו לחץ לעמוד ברף שהצבת לעצמך?
״אני תמיד מרגישה הרבה מאוד לחץ לעמוד בציפיות, אבל באמת בעיקר כאלו שאני מציבה לעצמי, מבלי לשים לב בכלל. מבחינת ציפיות חיצוניות אני מנסה לזכור, ורוב הזמן מצליחה, שאין מה לעשות – אי אפשר לשלוט במה אנשים יחשבו או יגידו. חייבים לנסות לוותר על הרעיון הזה מראש ולעשות כמה שיותר בשבילך עצמך. כמה קלישאתי, ככה נכון.״
הסינגל הראשון, Seesaw, חושף צד קליל ומואר יותר, בניגוד, למשל, ל-Host היותר אפל. מה גרם לך לבחור בו כסינגל ראשון?
״אני חושבת שהוא משקף אספקט מסוים של השנה האחרונה שהייתי רוצה להרגיש יותר, איזשהי הסתכלות מפוכחת ואפילו קצת חיובית על המצב הקיים. הוא גם מאוד משקף בעיניי את העבודה על האי.פי הזה, ולהיות במקום של יצירה באופן כללי.״
ו-Desire Path יהיה ברוחו ובדמותו של Seesaw?
״Seesaw הוא השיר הכי "פופי" באי.פי החדש, אבל אני כן מרגישה שבכלליות אני ניגשת יותר בקלות למקומות כאלה, ולמקומות עם קצת יותר גרוב.״
בחרת להמשיך לעבוד עם רועי אביטל [גרדן סיטי מובמנט], שעבד איתך גם באי.פי הקודם. מה השתנה בסיבוב הזה?
״אני מרגישה שכמו בכל מערכת יחסים, ככל שאנחנו עובדים יותר ביחד, אנחנו נפתחים יותר וזה עושה רק טוב לתקשורת וליצירה. אז אין דבר אחד שאני יכולה לשים עליו את האצבע, אבל אני כן מרגישה שאנחנו מבינים אחד את השני טוב יותר, וזה מאפשר הרבה הפרייה הדדית, ודברים יפים יוצאים מהמקום הזה.״
באופן כללי, יוצא לך לעבוד עם כמה אנשים מאוד מוכשרים. יש לך מישהו שאת חולמת לעבוד איתו?
״יש איזשהו שיתוף פעולה שאני מתכננת והוא הולך להיות עם מישהו שבהחלט חלמתי לעבוד איתו. אז אם זה יקרה, אני אוכל להגיד בפה מלא שהגשמתי חלום. עד אז, אני רק אגיד שבאמת בורכתי במובן הזה שיצא לי לעבוד עם אנשים שאני מעריצה. רועי מדהים. רן יעקובוביץ ודן קרפמן שאיתם אני מנגנת מדהימים וכל כך מוכשרים, שזה באמת חלום בפני עצמו.״
אי אפשר להימנע מלדבר על השנה וחצי שעברו מאז האלבום הקודם, שמתוכן במשך שנה נלחמת בסרטן השד. איך היה לחזור ליצור מוזיקה חדשה אחרי התקופה הוודאי לא קלה הזו?
״מה שהפתיע אותי בתקופה הזאת זה שלא הרגשתי עצירה של ממש ביצירה. כלומר, לא ממש הופענו בזמן הזה, אבל כן כתבתי כל הזמן, והקלטתי סקיצות. ידעתי שאני רוצה לחזור לנגן ולהופיע כמה שיותר מהר. והיה בזה בהחלט משהו מאוד מנחם וגם תרפיוטי. החזרה לעשייה בפועל מרגשת אותי מאוד.״
היתה לכל ה״חוויה״ הזו השפעה על הליריקה באלבום החדש? בחרת להציף את ההתמודדות עם המחלה באי.פי?
״התשובה היא בהחלט כן, לכל דבר משמעותי שקורה לי יש השפעה על הליריקה, וההתמודדות עם הסרטן היתה דבר עצום. לא היתה ממש בחירה להציף את החוויה הזאת מחדש, זה משהו שפשוט זרם החוצה. בדרך כלל אני מעדיפה שלא לכתוב באופן ישיר על אירועים או אנשים. הכל מקבל איזשהי מעטפת של משמעות כפולה או עמומה. גם במקרה הזה – אין שיר ספציפי שמדבר על השנה הזאת. הכל הרי התערבב פנימה. ולכן יש קצת מזה בכל שיר שנכתב בתקופה הזאת.״
עם זאת, המילים הן לא חד משמעיות, הן דורשות ממך האזנה ומחשבה. זה משהו שאת לוקחת בחשבון כשאת מתיישבת לכתוב שיר?
״ממש לא באופן מודע. הבנתי שלפעמים הרבה יותר נעים לי להתמודד עם סיטואציות ולהבין את העולם כשהוא ממודל ומופשט. זה גם פחות מעניין אותי לכתוב דבר כמו שהוא קרה, או בדיוק מה הרגשתי באותו רגע, כי הרי ההמציאות ממילא הרבה יותר מורכבת מזה.״
הבחירה לכתוב באנגלית גם משרתת במקום מסוים את הצורך שלך להסתיר כוונות בליריקה. את רואה את עצמך כותבת בעברית?
״גם עברית יכולה להיות מאוד קריפטית, וזאת שפה יפהפיה. אני מאוד אוהבת לקרוא בעברית. ויש גם לא מעט מוזיקה בעברית שאני אוהבת. כמובן שגם כתבתי בעברית, בעיקר כשהייתי ילדה. כרגע אני לא רואה את עצמי כותבת בעברית שירים על מנת לשיר אותם. אבל אולי יום אחד. אני לא פוסלת כלום.״
ובעוד חמש שנים – את רואה את עצמך עדיין יוצרת מוזיקה אלקטרונית?
״אני חושבת שההגדרות במוזיקה ממשיכות כדרכן לנזול ולהתמזג אחת עם השניה. אני כן חושבת שאצור מוזיקה שבסיסה הוא מחשב, כי זה תמיד היה ה gateway שלי לעולם, ואני מכירה את הכלי הזה. ובהכרח יהיה שם הרבה חום וקול אנושי, כי חשוב לי להעביר את הבנאדם שנמצא בצד השני של המחשב. לא יודעת איך יקראו לזה עוד 5 שנים. אבל גם יכול להיות שפתאום נורא יתחשק לי לעשות משהו שונה בתכלית. אין לדעת.״
— — —
האזינו כאן ל-Hits, הסינגל השני מ-Desire Path, האי.פי החדש של Totemo. (צילום: דנה וקסלר)
