״היינו במשבר זהות״ – יהוא ירון מראיין את ה-Pattie Boyds (סטרים בכורה)

אחרי שני אלבומים עטרי שבחים, הייפ ומחלוקת (״הוא זמר הוא?״), נדמה שאין צורך להציג את יהוא ירון – משורר, מכשף, אלכימאי. בין לבין ירון, מבכירי המוזיקאים באלטרנטיב המקומי, הוא גם מפיק מבוקש. עכשיו הוא עומד מאחורי אלבום הבכורה של הרכב האינדי-רוק המקומי Pattie Boyds, הלוא הם אבנר טואג (שירה וגיטרה), עדי רותם (גיטרה), נדב מלמן (תופים) ואדם מילינר (בס), שישיקו אלבום בכורה מצויין ב-30.6 בבארבי.

לרגל צאת האלבום וההשקה, ראיין ירון את חברי הפטי בוידז לאנדי. קראו למטה והאזינו כאן לאלבום, בסטרים בכורה בלעדי.

״להקה זה משפחה. הדינמיקה הזאת מאפשרת לדברים יוצאי דופן לקרות. כולנו גדלנו באותה העיר, חלקנו גרנו ביחד לתקופות ובעיקר בילינו המון זמן ביחד כלהקה. להיכנס לתהליך עבודה על אלבום זאת חוויה מלחיצה, הכל מרגיש כל כך קריטי. במיוחד ההקלטות עצמן שקרו בלייב. הכי כיף להיות עם משפחה במצבים כאלה. אפשר ממש לשמוע באלבום שכולנו מנגנים ביחד באותו החדר.

מצד שני, לא נשקר. אין ספק שהקרבה יצרה חיכוכים לאורך הדרך. הלהקה כל כך חשובה לכולנו שכל דבר קטן יכול להבעיר אש גדולה. אנחנו תקועים אחד בתחת של השני כבר תקופה די ארוכה. היינו ביחד בכל כך הרבה מקומות ועשינו ביחד כל כך הרבה מוסיקה. הרבה פעמים כל אחד מאיתנו צריך לשים את האגו בצד וכשאנחנו מצליחים לגרום לזה לקרות אנחנו לגמרי על הגל.״

עבדתם כבר הרבה זמן לפני שנפגשנו, וכבר היו לכם מספיק שירים לאלבום, שהחלטתם לזרוק כמעט את כולם ולכתוב שירים חדשים, בסגנון אחר וברוח אחרת. ספרו לי על ההחלטה הזאת ועל ההשלכות שלה. 

״בכנות, היה כואב לוותר על השירים הישנים. זאת הייתה מוסיקה שהתרגשנו ממנה, צעדנו איתה דרך ארוכה ואפילו הוצאנו EP בשם Appetite ובנינו סביבו רפרטואר שלם לאלבום מלא. קראנו לזה "רוק גיטרות". אבל להקליט אלבום זה דבר יקר, אתה רוצה להיות בטוח שאתה כמה שיותר שלם עם המוסיקה שלך. בדיוק באותה תקופה נחשפנו להמון מוסיקה חדשה ומעולה. שמנו לב שהמכנה המשותף בכל הדברים החדשים שאנחנו אוהבים הוא שכולם מיוחדים, חדשניים. היינו במשבר זהות רציני שכמעט ופירק את הלהקה.

באותה התקופה נפגשנו עם מפיק שאנחנו מאד מעריכים, והשמענו לו שני שירים חדשים שלנו לצד כל הרפרטואר הישן. הוא אהב את החומרים החדשים וייעץ לנו לבנות אלבום שלם סביבם. השינוי לא היה קל. התחילו חילוקי דעות מהותיים. בסופו של דבר גנזנו כעשרה שירים.

השינוי היה רחוק מלהיות פשוט ומידי. היו המון ריבים, המון עצבים, אבל בעיקר הצלחנו לדרוש מעצמנו יותר. שמענו יותר מוסיקה. הכנו מיקסטייפים אחד לשני. כל אחד דרש מהלהקה יותר ומעצמו אפילו עוד יותר. היום בהסתכלות לאחור אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם. עברנו את המשבר ההוא והצלחנו להמציא את עצמנו מחדש. התוצאה? אלבום שאנחנו שלמים איתו לחלוטין.״

כולכם לקחתם חלק בתהליך הכתיבה של השירים, ובכל זאת רוב האלבום נכתב על ידי אבנר. ועדיין, בעבודה אתכם הרגשתי שכל אחד מכם מרגיש שהשירים הם שלו ושכולכם מאד מתחברים אליהם כשאתם מנגנים, הרבה יותר מסיטואציות אחרות שאני מכיר. עדי, אדם ונדב, הייתי שמח אם תתארו את החיבור שיש לכם לשירים, דווקא עם דגש על הטקסטים. 

״ברגע שמתמסרים לרעיון של "להקה" מבינים שכדי שהמוסיקה תהיה אמיתית וכנה, כולם צריכים להיות מודעים לטקסט. ברור שלא כולנו מבינים את הטקסט של השירים באלבום כמו שאבנר מבין וזה חלק מהיופי. למשל עדי מבין מ-Lottie סיפור אחר לגמרי ממה שיש לאדם בראש. אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על הטקסטים תוך כדי החזרות עצמן. היו מקרים שבהם אבנר התעקש ללכת בדרך מסוימת כדי להעביר רעיון מסוים. אחת הפריבילגיות של להיות חברים היא לקרוא את המילים ולדעת בדיוק על מה הן נכתבו. אנחנו מדברים על זה לא מעט אבל משתדלים שלא לתת לזה לקבע אותנו.״

ואבנר, הרבה פעמים קרה שהיתה עבודה אינטנסיבית סביב דברים שלא כוללים אותך באופן ישיר (למשל להושיב בס תופים) על שירים עם טקסטים חשופים או רגישים שבאו ממך. לי זה היה נראה כאילו אתה קצת מפקיד את המילים שלך ואת הרגשות שלך בידי החברים ללהקה. איך זה הרגיש לך?

אבנר: ״אני כל הזמן חוזר ואומר שבכל פעם שאני כותב שיר אני מפקיד (להבדיל ממפקיר) אותו בידי חברי הלהקה. יש יתרון ברור לארבעה מוחות שעובדים על שיר מאשר מוח אחד, במיוחד כשמדובר באנשים שחושבים כל כך שונה. במקרה שלנו היינו מחוזקים בך, חמישה אנשים דעתניים בחדר חזרות אחד.

חוץ מזה, אני חושב שלא תמיד חייב להיות סנכרון בין הטקסט למוסיקה. הדוגמה הכי טובה אולי היא "כלום לא עצוב" של אביתר בנאי. דווקא לדיסוננסים האלה יש כוח הרבה יותר גדול להפוך שיר למיוחד. השירים מגיעים לחזרה עירומים לגמרי. Bugs לדוגמה התחיל כשיר עם עיבוד בועט שלאו דווקא מתקשר עם הטקסט שלו ולאט לאט התקרב אל הטקסט. בשירים אחרים זה היה הפוך.״

במהלך העבודה נתנו אחד לשני הרבה דוגמאות מאלבומים שאנחנו אוהבים. איזה השפעות אתם יכולים לציין בתור המוסיקה שהכי השפיעה על יצירת האלבום הזה?

"קשה לענות על השאלה הזו. היות וכתיבת האלבום התפרשה על תקופה ארוכה ואנחנו אנשים שמושפעים בקלות, עברו אצלנו כל כך הרבה אלבומים בתקופה הזאת. אולי בגלל זה אנחנו מרגישים שהאלבום מצליח להיות מגוון מבחינה סגנונית.

בגדול, אם אתה בקטע של Name Droping, כולנו פריקים של רדיוהד (אנחנו יודעים שאתה שונא). מאד אוהבים את Pond ואת Tame Impala. גם Temples ו-Unknown Mortal Orchestra תפסו אותנו חזק. כל הלהקות האלו בעיקר השפיעו על תפיסת הסאונד שלנו. פעם אהבנו סאונד יותר מבריק ונוצץ והיום אנחנו מחפשים צליל יותר לו-פיי.

רונן רוט, שהקליט ומיקסס את האלבום, אהב את רעיון הלו-פיי התמסר אליו. מצאנו את עצמנו מקליטים ערוצי דיסטורשן על התופים, קולות הרקע באלבום גם עברו דרך דיסטורשן מגניב. מעבר לסאונד, הלהקות האלו גרמו לנו להבין שגיטרה לא צריכה להתנהג כמו גיטרה ותופים לא צריכים להתנהג כמו תופים. חיפשנו כמה שיותר להתרחק מהאיפיוניים הקלאסיים של הכלים שלנו.״

אתם כותבים באנגלית אבל שייכים לפה, אתם מנגנים בהפקות מקומיות ומשתלבים סגנונית בסצינה המקומית. אתם מכוונים לחו״ל? ואם כן, מה הצעדים שאתם עושים בכיוון?

אבנר: ״תמיד היה לי טבעי לכתוב באנגלית. כנראה שזה קשור איכשהו לעבודה שגרתי באנגליה בילדותי ושם גם למדתי לכתוב ולקרוא – לפני שקראתי עברית. אנחנו רוצים להפיץ את המוסיקה שלנו לכמה שיותר אוזניים. בארץ יש תקרת זכוכית נמוכה ומפורסמת למוסיקאים שכותבים באנגלית.

אי אפשר לומר שאתה עד הסוף בעסק הזה אם אתה שר באנגלית ומתכנן לעצמך עתיד מוזיקלי במדינה דוברת עברית. איפה שיש שוק למוסיקה שלנו – שם ננסה להיות. אוזן היא אוזן היא אוזן. היא לא צריכה להיות יהודייה. תראו מה קרה להמן הרשע. מה שכן, אנחנו לא מתנגדים לעברית, פשוט נוח לנו יותר באנגלית. חשוב לנו להצליח פה בארץ, אנחנו מאד אוהבים את הסצנה המקומית, אבל החלום הוא חו"ל. פסטיבלים, הופעות על הבמות הכי גדולות ומפנקות שיש, לשם אנחנו מכוונים. אנחנו סוג של יורים לכל הכיוונים כרגע. העיקר שהאלבום יגיע לכמה שיותר אוזניים.״

נשמתי אתכם מהפה והאף תקופה ארוכה, כך שמוזר שאני שואל, אבל מה התכניות הלאה?

״אז קודם כל והכי חשוב – מופע ההשקה של האלבום! ביום שלישי ה-30.6 אנחנו משיקים את Your Better Half בבארבי. אתה תגיע לנגן ולשיר (אל תשכח, כן?) וגם כרמל אקמן תתארח. היא חזרה עם הכינור ממש השבוע מהוואי וכבר מתה להיות על הבמה. זאת ההופעה הכי חגיגית ומיוחדת שהייתה לנו עד כה.

ביום שאחריה כנראה שנתעורר, נשתה קפה שחור (בלי סוכר) ונתחיל לעבוד על טור ההשקה שיתפרס מדן ועד אילת. אחר כך? חו"ל זאת לא מילה גסה בשביל ה-Boyds. אנחנו כבר עובדים על חומרים לאלבום שני.״