רק לנגן אהבה – שי צברי בבארבי (הופעה)

נחשפתי לראשונה לשי צברי כזמר הליווי של ברי סחרוף, בפרויקט "אדומי השפתות", ובמופע הסולו. לא יכולתי להתעלם מהנוכחות הבימתית האנרגטית ומהכישרון העצום שלו, במיוחד כאשר ביצע בהדרן קאבר מרהיב ל"כבר עברו השנים" של זוהר ארגוב. מיד הרגשתי שמדובר בזמר ענק שראוי להציג בקדמת הבמה, לכן שמחתי לגלות שבמקביל לפעילות עם ברי סחרוף, צברי יצא במופע חדש עם "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון".

בדומה לסחרוף, גם שי צברי מוקף בנבחרת נגנים מופלאה, סופרגרופ לכל דבר ועניין: אסף ואיל תלמודי, גרשון וייסרפירר, איתמר ציגלר וניר מנצור. רובם מנגנים גם עם ברי, כולם מושפעים ממגוון סגנונות מוזיקליים המבטאים זמנים ומקומות שונים על פני הגלובוס, וביחד מרכיבים צליל ייחודי המכבד את כלל מרכיביו. יש המגדירים את המוזיקה שהנבחרת יוצרת כאינדי מזרחי, אך בעיני היא מתעלה מעל ההגדרה – זהו כור ההיתוך המושלם, כפי שאני מסוגל להעלות בדמיוני. למרות שהשם "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון" עשוי להשמע יומרני, למעשה זו ההגדרה המדויקת ביותר לתיאור ההרכב.

נבחרת הגרוב של המזרח התיכון גנבה את ההצגה בפסטיבלים ב-2013, כשהפתיעה בבוקר שישי בפסטיבל יערות מנשה ("הטיול השנתי", כפי שהוגדר בידי צברי) והדהימה קהל של אלפים בליל חמישי באינדינגב. הנבחרת חרשה את הארץ בהופעות, ליטשה חומרים וצברה קהל אדוק ומגוון שמלווה אותה ממקום למקום. בקיץ שעבר הקליטו אלבום בכורה, שחרית, בהשראת ההופעה החיה (עליו כתב גיאחה במדויק), שהושק בבארבי בפברואר האחרון.

להופעה בערב ל"ג בעומר הגיע קהל מכל הסוגים והגילאים, וכן קבוצות של משפחות בשורות הראשונות. גם שלי. אם רמי פורטיס נוהג לספר בגאווה על סבים וסבתות שלוקחים את הנכדים להופעות שלו, אז במקרה של שי צברי ונבחרת הגרוב של המזרח התיכון גם ההפך הוא נכון. נצפו בקהל נכדים שהביאו את הסבים והסבתות, האבות והאמהות.

ההופעה נפתחה עם מתאבן מעורר תיאבון, ביצוע אינסטרומנטלי לנעימה הערבית "לונגה ריאד" של ריאד אל סונבטי, שמכין את הקרקע לרצף הסינגלים המרהיב של "הניחי לי", "לווי אותי", "קשה בלילה" ו"המלך", לקראתו הזכיר צברי את "התנועה". בהופעות בעבר נהג שי להציג לקהל את תנועת היד שכה מזוהה איתו, והפעם כבר לא באמת היה צורך בכך – לאורך כל ההופעה הקהל השתתף רקד ושר בקול רם את מילות השירים המוכרים (גם אם לא הגיעו לרדיו). יחי המלך החדש.

מיד לאחר מכן עלו אל הבמה האורחות הראשונות – בנות להקת A-WA. הבנות סיפקו קולות רקע לפיוט "אבוא בגבורות אדיר" (בעל הגרוב האלג'יראי העקום והממכר), וביצעו ביחד עם צברי את הלהיט "Habib Galbi" (המבוסס על שיר תימני ישן) וכן את הפיוט יה ריבון עולם. לאחר הקאבר ל"שלום לך דודי" מאדומי השפתות וקטע אינסטרומנטלי נוסף בשם "האוקראיני", הצטרפה לנבחרת המלכה האם של המוזיקה המזרחית, אהובה עוזרי, לנגינת הקאברים של שי צברי לשיריה, "צלצולי פעמונים", "מעלי דממה" ו"קול קורא לי במדבר", וכן ל"פוג אל נאחל", שיר עממי עיראקי. הקהל הרעיף על עוזרי אהבה שכמותה מזמן לא ראיתי בבארבי, למעט הופעת האיחוד הראשונה של אינפקציה.

להדרן עולה הנבחרת עם אורח אחרון לערב, שחקן החיזוק נדב "שף" לוזיה (מתופף הקולקטיב) שתפס את מקומו של שי צברי על תוף הפח ורק הוסיף לגרוב הנוטף מהנבחרת בביצוע של "הורה נופלת מהרגליים 2" האינסטרומנטלי ו"שחרית", שיר הנושא הצנוע והמופלא שפותח את האלבום, ומזכיר לנו את הדברים החשובים באמת בחיים:

"שלא ידפוק אותי הלב

באמצע היום, שלא אכאיב

לאיש ולא אכאב, שיהיה

חלב ולחם טרי, טיפת אור,

מעט מים. שכל המכשירים

יפעלו, שכל התוכניות

יעלו, שכל הפשעים יבוצעו

אחרי שאעצום עיניים."

את ההופעה סיימה הנבחרת בשיא, עם "עמק הפרחים". עוזרי שוב על הבמה, הקהל בהיסטריה, שלא יגמר לעולם. ההופעה היתה קולחת, ללא נפילות מתח, עם תמהיל נכון ומהנה של אורחים וקאברים, ומעל הכל מוזיקה משמחת, מחברת ומלאת נשמה שלא מותירה אף אדם בקהל אדיש. תזכורת נוספת לכך ששי צברי ונבחרת הגרוב של המזרח התיכון הם הדבר הכי נכון במוזיקה הישראלית ב-2015. (צילום: יובל אראל)