Tamaryn – Cranekiss (אלבום)
מענגת היא התחושה של שותפות בסוד מתוק. חדוות הגילוי של אלבום שעוד חף מהייפ; החיוך מול המספר התלת ספרתי של וידאו ביוטיוב שעתיד להפוך לעשרות מיליונים; מציאת הבר החדש שעוד אפשר למצוא בו מקום בעשר בערב, וברלוונטיות לאוגוסט, האנשים שמספרים בעינים נוצצות על ההופעה של אלט ג'יי שהם ראו באנגליה באיזה פאב טחוב. שם, ככה אומרים, הסולם של Taro נשאר אחיד לאורך כל הביצוע. ובכל זאת, אהובה גם הנחת מהפירות שקוצר הסוד בהיחשפו, ואני הגעתי חמה על הפירות האלה, רבותי. הכל כמובן יחסי, והתהלכות מזורזת בברוקלין ודאי תלמד שאני ארכאית נלעגת, אבל בקרבי האלבום של Tamaryn הוא עודו סוד דבשי, ואני מתרגשת ומקווה להפוך אותו לשמועה נפוצה.
תמרין הוא פרויקט של אישה אחת וקרוי על שמה. תמרין נולדה בניו זילנד, התמקמה בניו יורק וחברה למי שמלווה אותה עד היום בפרויקט – רקס שלברסטון. יחד הם עבדו על שני אלבומים, כשתמרין אמונה על מרבית היצירה. הסאונד שוגייזי, לרוב איטי מאוד; הקול של תמרין התמזג עם גיטרות חשמליות חלליות, מרווחות ומהדהדות, ואיזן את התום החולמני והקוקטו-טווינזי שבו עם מנה הגונה של ניו וייב אפלולי שמזכיר את דפש מוד המוקדמים. תמרין נמנעה במודע ובעקשות מהרחבת העולם המוזיקלי אל מעבר ליסודות הבסיסיים של רוק פסיכדלי והפיקה חומרים אינטיליגנטיים ומגובשים, די קודרים וצפויים, ובנמנום בוטח ונעים ציפה הקהל המצומצם יחסית (חכו!) של תמרין לסינגל הראשון מהאלבום החדש.
הסינגל הראשון והשם שניתן לאלבום, Cranekiss, שוחרר ביוני והיה זר לאוזן התמרינית הממוצעת: קריינקיס הוא הלחם מומצא פרי עטו של שון דורקן, שותף חדש של תמרין ליצירה. הפירוש המאוחר, תמרין מסבירה, הוא תחושה של הנפה לשמים על ידי נשיקה עם מישהו. השיר פופי ומואר, תמרין נוכחת בו בעוצמה והוא התפתחות חדה מאותם צלילים מעמקיים, אביכיים. הוא מרמז על הסינתיסייזרים והסאמפלרים שצפויים לרעום בהמשכו ופתח לי תאבון עצום לצד יראת התאכזבות קשה. הסוף ידוע, ואני כותבת את הסיקור הזה שבעה ומחויכת מאוד.
בגלגול הנוכחי של תמרין חבר אליה כאמור דורקן, אך הזרקור פונה בעיקר אל החבר הנוסף, ג'ורג' אלברכט. אלברכט נע על התפר שבין מפיק לשותף, וקרדיט עצום מהגלגול המעניין הזה של תמרין שייך לו. אלברכט ידוע בעבודה שלו עם אריאל פינק מצד אחד ועם צ'יירליפט מהצד האחר, ואף שהכלאה בין השניים נראית סוריאליסטית היא מתקיימת בחן אדיר באלבום. קוטב אחד הוא גלאם פופ אייטיזי מוקדם ומדונאי וקוטב אחר שומר על נוכחות בולטת של הגיטרות החשמליות, שעד לא מזמן היו מנת חלקה היחידה של תמרין. שני הקטבים מעולים, ועיקר הקסם מתרחש בעולם שביניהם.
במרכז האלבום עומדת תשוקה. ישירה יותר או פחות, מינית או רוחנית — את האלבום כדאי לשמוע מאוהבים ועולצים, חולמים בהקיץ או סתם יצריים. קריינקיס שפותח את האלבום בטונות של חלומות ממשיך לסינגל השני, Put Your Hands All Over Me, שמשחק במגרש של אהבה וסוכריות קופצות. סינדי לאופריות התאחדו.
הקו הפופי הבועט ש-Put Your Hands מתווה ממשיך בתרועה רמה גם אל הסינגל הבא, Last, בלדת אהבהבים ערפילית וסקסית שמומלצת על-פי היצרן להאזנה תוך מישוש עצמי. הצלילה אל האלבום מגלה לי שלתמרין יש ליבידו תוסס שלא די לו בקונספט: הוא מחפש מימוש. Softcore, אחד השירים החזקים באלבום, מדושן בסימפולי אורגזמות נשיות שתמרין דגה מאתרי פורנו. הסקסיות של תמרין היתה שם תמיד, אבל מעולם לא עמדה בקדמת הבמה, חשופה ורוקדת, כמו באלבום הזה.
המוטציה המרגשת ומבלבלת בו-זמנית שתמרין התפתחה אליה עלולה לעורר געגוע קטן לפסיכדליה חדשה וגלקטית שאפיינה אותה באלבומים הקודמים. אבל תמרין היא פרו, ולצד התעוזה והרב-גוניות של הפרויקט החדש שלה עם אלברכט ודורקן מבליח גם Collection, שיר שמרחף כמו פעם אבל מרצד כמו עכשיו. הוא לא לבד: Keep Calling ו- Waking You Up מחוברים גם הם לתמצית התמרינית הגזעית.
מגמת האלקטרוניזציה ו/או הפופיזציה של הרכבי רוק טהורים הולכת ומתפשטת. טיים אימפלה באלבום האחרון התקבלו, בעקבות כך, ברגשות מעורבים; ארקייד פייר ברפלקטור מ-2013 התקבלו באהדה די אבסולוטית, למרות נוכחות ברורה של ג'יימס מרפי מל.ס.ד סאונדסיסטם. במקרה של תמרין הגזל המיתרי מורגש יותר וכעס בקהילייה המצומצמת סביר להתעורר. מצד שני, הרחבת הגבולות המוזיקליים בקריינקיס יכולה לצוד ברשתה אזניים כרויות. הטו אוזן – ייתכן שזה אחד האלבומים המפתיעים והטובים של השנה. (צילום: Faith Silva)
