תן לי מוזיקה טובה, ואני מבסוט – ראיון עם נצ'י נצ'

יש אמנים שתופסים לנו את האוזן עם צליל מרתק, לחן קליט שתופס ולא מרפה או ליריקה מבריקה. נצ'י נצ', רביד פלוטניק (27), שבה אותי עם סימפול. אלבום הבכורה של נצ'י, "צדיק אחד בסדום", בלט בהשפעות הרגאיי והדאנסהול שבו. הסימפול המדויק מתוך "פגישה עם עיוור" של חלוץ ההיפ-הופ והרגאמאפין הישראלי נייג'ל האדמו"ר כיבד הן את הקטע והן את היוצר המקורי, והפגין את הפוטנציאל הגדול של הראפר.

נצ'י גדל על מוזיקה מזרחית ויוונית מאז שזוכר את עצמו, וגילה את ההיפ הופ והרגאיי בגיל ההתבגרות, אך בשנים האחרונות מצא עצמו מתעניין במוזיקה ישראלית יותר בעבר – מזרחית, מערבית ובעיקר זו שבאמצע. בשני אלבומיו הבאים הטמיע נצ'י מחוות מפורשות בדמות קאברים, סימפולים ואזכורים ל: אהוד בנאי, ברי סחרוף, יואב יצחק, אינפקציה/צוות הווי הנח"ל, מוקי, שב"ק ס', בום פם, איציק קלה, תומר יוסף, צלילי העוד, דורג'מן, זוהר ארגוב, פישי הגדול, On Shoulders Of Giants, אריס סאן, דקלון, מאיר אריאל, יהודה קיסר, קוקו (הזמר המקורי מאילת-לא הדמות של אסי כהן משידורי המהפכה), המופע של ויקטור ג'קסון ועוד.

"בור ועם הארץ" הוא אלבום ארוך מאוד (שישים וחמש דקות על פני שמונה-עשר קטעים), אך מעולה. נצ'י נצ' מודל 2013, חשוף ורגיש, הגיע טעון לאולפן והתבסס כאחד הראפרים המרתקים שפועלים כאן. אלבומו האחרון של נצ'י, "ברוכים הבאים לפתח תקווה", הוא בעיני אחד האלבומים הטובים שיצאו השנה בישראל. עם שירה ישירה ומעוררת הזדהות, עיבודים מעולים, סימפולים מדויקים והפקה הדוקה שמחברת את כל אלה, נוצר אלבום שלם שפונה גם למאזינים שאינם צורכים היפ-הופ באופן טבעי, ומקיים את ההבטחה שמכונה נצ'י נצ'. בעבודה קשה, הישר מצנרת הביוב של פתח תקווה, רביד פלוטניק הביא את הכבוד לעיר שהוא גר בה.

בעקבות ההתרגשות שעורר בנו האלבום החדש, ולקראת השקתו, הצטרפה אלי חברתי לצוות אנדי הילה מנס לשיחה צפופה עם רביד פלוטניק.

אורן: לפני חודשיים הוצאת את "ברוכים הבאים לפתח תקוה", איך התגובות?

״הרגשה מטורפת, מטורפת! תודה רבה. היו לי ציפיות גבוהות, והתגובות מעל ומעבר. אנשים פונים בכל דרך, בפייסבוק/ווטסאפ וגם ברחוב, פתאום מכירים אותי. הכירו אותי מקודם, אבל…״

אורן: אבל גם מחוץ לפתח תקוה?

״וואו, לגמרי! (צוחק)

… אבל תמיד ידעתי להתמודד עם ביקורת. קיבלתי כל כך הרבה תגובות טובות לאחרונה, שגם כשיש תגובות רעות אין לי בעיה להכיל. אני לעולם לא מגיע מהמקום של "וואו, אני עושה את המוזיקה הכי טובה בעולם". יש לי כל כך הרבה מה ללמוד, ואני יודע שאתה מבין אותי, כי אנחנו מעריצים מוזיקה, צורכים המון ורק מחפשים לשאוב כמה שיותר.״

אורן: לחלוטין, אם כי אני לא יוצר, אני מאזין. וכמאזין, תפסת לי את האוזן לראשונה ב"גודזילה", עם הסימפול המדהים לנייג'ל. זה קרה שוב בפתיחת "בור ועם הארץ" עם "טיפת אמת" והטיימינג המושלם לסימפול של מוקי. מצד שני, "צדיק אחד בסדום" נחתם בשורה "גם אם אמות היום הקריירה הוגדרה כניצחון", בעוד הסימפול ההוא של מוקי מייצג בעיני את האלבום השני – פתחת אותו טעון, עם אש בעיניים וקוף על הגב שליווה אותך לכל אורכו. מה קרה בדרך?

״בכל אלבום אני משקף את התקופה שחוויתי ויוצק אותה לתוכו. ב"צדיק אחד בסדום" בעיקר למדתי להיות אמן, איך אני יוצר מוזיקה, ולקראת "בור ועם הארץ" חוויתי תקופה של שברון לב: מהפרידה, מהקריירה ובאופן כללי, בחיים עצמם. ב"ברוכים הבאים לפתח תקוה" עברתי תקופה טובה מאוד אחרי ההצלחה של "בור ועם הארץ". החוויות מהשנתיים האחרונות, התובנות מהעבר ולקראת העתיד נכנסו לאלבום החדש.״

הילה: ואתה לא חושש לשתף ביצירה טראומות משפחתיות, עניינים פרטיים? ("חסידה צחורה", "זמן ומקום"). מאיפה האומץ לספר על זה בפומבי?

״יותר נעים לי להגיד את זה בשיר, את כל מה שאני מרגיש, מאשר לספר לשניכם פנים אל פנים. הרבה יותר נוח לי לפרוק על המיקרופון, ולצאת בתחושה של זהו, אמרתי את שלי.״

אורן: לא אכפת לך להחשף, שכולם ישמעו וידעו?

״להפך! בעיני זו תרפיה. אני חושב שבני אדם לא צריכים הרבה בחיים מלבד הבנה, אמפתיה וחמלה, וזה בדיוק המקום שלי. אני פורק. המוזיקה היא הפסיכולוג שלי. כשאדם מספר לי "בואנ'ה, התחברתי לשיר הזה", אני יודע שהוא מבין מה עובר עלי, ומשהו נרפא מבפנים.״

אורן: אני יכול לספר לך שכשחוויתי שברון לב לאחרונה, חזרתי לאלבום השני, לשירים כמו "בלוז הלב השבור" ו"קפה וסיגריה". גם אם אני לא שותה קפה ולא מעשן, אני מבין לחלוטין למה אתה מתכוון.

הילה: וזה חלק מהעניין. הליריקה לא נחבאת אל הכלים, היא מאוד ישירה. אנשים שומעים אותך, יודעים למה אתה מתכוון ומתחברים לזה.

״אני לא מחזיק מעצמי אדם משכיל מוזיקלית, לא מחושב עסקית, לא מתוחכם. אני לא יודע תווים, סולמית או אקורדים. אני פשוט יודע להרגיש טוב, אתם לא תשמעו משפט שאפשר לשים על סטיקר מרוב שהוא מבריק, זה כל מה שיש לי! אני יודע לדבר "דוגרי".״

הילה: למרות שזה לא נכון, להגיד שאתה לא משכיל מוזיקלית. כל המוזיקה שלך מלאה בהשפעות וסימפולים.

״אני אוהב מוזיקה טובה, את מבינה? אני גונב המון. אני נורא נוכל, עושה דברים שפלים. סתם, אני צוחק.״

אורן: אבל היי, זה נכון! ככה הכרנו.

״כן, כשהיית עם חולצה של הבלאק קיז וכובע של ויתרתי, ואמרתי לך: "היי, אני אוהב אותם, ואני אוהב גם אותם", ונגנבת.״

אורן: תפסת אותי לא מוכן. ידעתי שאתה אוהב מוזיקה, אבל חשבתי שאתה מתמקד יותר בהיפ-הופ. פתאום הבנתי שאתה "דיגר" כמונו.

״אני מאוד אוהב מוזיקה, אבל לא כזה "דיגר". אני מלקה את עצמי על כך שמנסה לשמוע כמה שיותר אלבומי מופת ופשוט לא מגיע להכל.״

אורן: פתח תקוה משחקת חלק מרכזי ביצירה שלך. היא ה-m.a.a.d city שלך, סוג של קומפטון.

״לגמרי! כלומר, להבדיל אלפי הבדלות כמובן, אבל כן.״

אורן: ממה זה נובע? מה פשר מערכת היחסים? העיר הזו חבוטה ומושמצת, גם על ידי מוזיקאים ולהקות בעבר, ואתה דואג לרומם אותה, להשיב את הכבוד.

״נולדתי בפתח תקוה, בגיל 6 עזבנו, עברנו לישוב בשם שערי תקוה. בגיל 12 אמא שלי נפטרה, גרנו במשך שנה בישוב ליד שערי תקוה, ואז חזרתי לפתח תקוה. התחלתי מסע עם פרודוקס בגיל 15-16, הילדים האלה שינו לי את החיים, שינו לי את כל התפישה. בדיעבד, לעזוב את שערי תקוה היה הדבר הכי נורא בעולם, והם הצילו לי את החיים.״

אורן: עיר מקלט?

״לחלוטין.״

הילה: אז – איפה אתה הכי אוהב להופיע? בפתח תקוה?

״בבארבי. הבארבי זה הבית. לשאול ולי יש מערכת יחסים אמיצה, והוא מאוד מפרגן ודוחף.״

אורן: בעיני, אחת התוספות החיוביות ב"ברוכים הבאים לפתח תקוה" בעיני היא הנשמה של איציק פצצתי וג'ימבו ג'יי מ"המופע של ויקטור ג'קסון". איך היתה העבודה איתם?

ֿ״הם מבריקים. הם פתחו לי את הצורה. החזירו אותי לגיל 16, כשטחנתי בטירונות של ההיפ-הופ ולמדתי הכל מההתחלה. הגעתי בגישה כזו. למרות שזה אלבום סולו שלישי יש לי כל כך הרבה מה ללמוד על מוזיקה ויצירה, ולכן הגעתי עם המון רצון טוב להשתפר. ג'ימבו ג'יי ישב איתי ושייפנו את הטקסטים, על הפלואו. איציק פצצתי ואני ישבנו והשמענו מוזיקה אחד לשני. נתתי לו את האלבום של קנדריק למאר, "Good Kid, M.A.A.D City". הוא לא הכיר, שמע, אהב, וזה שיחק תפקיד גדול ביצירה של האלבום.״

הילה: אפרופו קנדריק, מה אתה שומע בימים אלה?

״קנדריק, כמובן, עדיין לא נפל לי האסימון (האלבום הזה מטורף!) אבל אני מבין שזה וואו. גם את Earl Sweatshirt. מחוץ להיפ הופ – The Internet, ויש המון! בישראלי אני אוהב את שי צברי, את On Shoulders Of Giants, אני שומע המון אלבומים בתקופה האחרונה, ובאופן כללי מתעדכן על שירים חדשים אבל נוטה לחזור אחורה, שומע המון The Black Keys, Led Zeppelin (ששמעתי בגיל מאוחר יחסית ופוצצו לי את המוח, רק אז הבנתי מי אלה), חזרתי ל-System Of A Down. אני שומע המון אלבומים, גם ישנים וגם חדשים.״

אורן: אתה שואב המון מהמוזיקה שאתה שומע מסביבך, יש כל כך הרבה אזכורים ומחוות לאמנים שאתה מעריך. יש לך כבר מושג אילו כיוונים מוזיקליים חדשים שעוד לא חקרת אתה מתכוון לנסות בעתיד?

״יש שיר בוסהנובה שאני הולך לעשות באלבום הבא. יהיה הרבה רוטס-רגאיי, זה משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממני, כמו היפ-הופ. אני חולה על רגאיי, וזה בא לידי ביטוי בכל אלבום. יהיו הרבה השפעות של Yeezus של קניה ווסט ושל Travis $cott שאני מאוד אוהב. האלבום הבא יכיל שינוי אווירה קיצוני.״

אורן: לטוב או לרע?

״רק לטוב, אני מאמין בזה. יהיו נבירות בנפש כמובן, אבל לגמרי בטוב.״

אורן: ואם כבר הזכרנו את המופע של ויקטור ג'קסון, "תיכון מגשימים" בדרך והופעת בטיזר. אתה עומד להצטרף אליהם?

״לא, כולם חושבים שאני חלק מהסדרה, אבל הייתי רק בטיזר. הלוואי! אולי אתארח מתישהו. עכשיו אני יכול לספר שאני עובד על סדרה אינטרנטית קומית בשם "אומרך" עם חבר בשם אמיר בר שכותב ומביים, הומור מופרע לחלוטין, ואני הסיידקיק. זה יעלה ליוטיוב ואני מאוד מחכה לזה.״

אורן: הומור באופן כללי מהווה חלק בלתי נפרד מהמוזיקה שלך, בין אם כותרות אלבומים שמכוונות לחבר'ה, בדיחות פנימיות שאנחנו לא מבינים עד הסוף, וסלנג ("בום שאקה לאק", "סוואגה").

הילה: אבל זה הומור פנימי שאני שומעת באוטובוס, וצוחקת.

״זה הניצחון! אם את אומרת כזה דבר, ואנחנו עוד לא מכירים, אז ניצחתי. זו המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל.״

אורן: יש דברים שאנחנו לא מבינים, ויש דברים שאנחנו כן, אבל התחושה הכללית היא שאתה עושה את זה מהמקום הכי כיפי ואמיתי.

״זה מגיע מהמקום הכי אמיתי, להכניס אתכם פנימה, לתת לכם את התחושה של "בואו, תכנסו, שבו איתי. אתם חלק מזה, תשמעו איך אני מרגיש, גם לטוב וגם לרע".

אורן: אמא שלי ראתה אותך מדבר עם ילדים בתוכנית בחינוכית לפני כמה שבועות, ושאלה אם שמעתי עליך. השמעתי לה מוזיקה שלך, והיא הופתעה שאתה עושה היפ הופ, שמותיר רושם קשוח למדי. לראפרים יש תדמית מרתיעה, אבל אתה הכי חמוד שיש – אדם נטול פוזה בז'אנר שלם שמבוסס על פוזה, משתדל להשאר עם שתי רגליים על הקרקע, לא מתעסק בשטויות.

הילה: למרות שיש לך גם קטעים כמו "מלך הראפ של המזרח התיכון".

״גם שם יש טוויסט, אני לא מחפש להגיד שאני הראפר הכי טוב בארץ, אלא שאני עושה את זה מזרח תיכוני. לא ממקום של האדרה עצמית ולא ביומרנות.

להיפ-הופ יש משרד הסברה נוראי. היפ-הופ זה אחד הז'אנרים הכי ורסטיליים והכי עמוקים שיש. כולם חושבים שהיפ-הופ התחיל ממצוקה, אבל זו טעות – היפ-הופ התחיל ממסיבות! היה DJ ג'מייקני בשם Kool Herc שהגיע לניו יורק בשנות השבעים, החל לעשות מסיבות, ובחור בשם גרנדמאסטר פלאש עלה אל המיקרופון ושר "היפ-הופ" (קפיץ קפוץ), בשביל הפאן. ההיפ-הופ התפתח עמוקות בשלושים השנים האחרונות, ויש בו כל כך הרבה רבדים – בין אם זה עצב, שמחה, צחוק, דאווינים, מלנכוליות, שופוני, נונסנס, אני לא. אף אדם הוא לא פן אחד, לנפש האדם יש הרבה רבדים, והאג'נדה שלי במוזיקה היא להביא את הנפש, עולם ומלואו לתוך המוזיקה.״

אורן: דיברנו על אמנים שונים ורבדים רבים. יש לך מחשבות על שיתופי פעולה מעניינים?

"בטח! אשמח לשתף פעולה עם אורי בראונר כינרות מבום פם ואוזו בזוקה, קותימאן, תומר יוסף, קרולינה, דודו טסה, ושי צברי כמובן – זה יקרה בקרוב, אינשאללה."

נצ'י נצ' ישיק את "ברוכים הבאים לפתח תקוה" בחמישי הקרוב בבארבי, ויארח את שי צברי, טונה ורון בונקר. הכרטיסים אזלו. (צילום: יח״צ. צילום אינדינגב 2014: יואב קדם)