עוצרי נשימה – Timber Timbre בבארבי (הופעה)

ביום שלישי בערב, כבר בזמן שהייתי בדרכי לבארבי, פיתחתי מצב רוח ביקורתי. ב-7/7 הופיעו Timber Timbre, להקת פולק-בלוז קנדית, בבארבי להופעה אחת ויחידה בישראל. את טימבר טימבר זכיתי להכיר באמת לעומק רק כמה שבועות לפני ההופעה, ולפני כן, ההיכרות שלי עמם היתה מזערית. אבל ניחא, כבר הייתי בהופעות שהכרתי בהן מספר זעום של שירים בעל פה.

דבר נוסף שאולי ליבה אצלי את מצב הרוח המשונה הזה הייתה כנראה העובדה שכמה שעות לפני ההופעה הקהל התבקש, על ידי הלהקה, שלא לצלם במהלכה. ייתכן שזה בגלל שאני שייכת לדור האינסטגרם שלא יכול לחוות דבר ללא הצורך התיעוד שלו, ייתכן שהדחף הבלתי נשלט שלי לצלם בהופעות נובע גם מתוקף תפקידי ככתבת, אבל ההגבלה הזו יצרה אצלי תחושה שעכשיו צריכים להוכיח לי משהו – אם אין לי דרך טכנית לזכור את מאורעות הערב, כדאי שהם יחרטו אצלי בזיכרון באופן יוצא דופן.

עם הווייב הזה נכנסתי לבארבי, חמושה באישור צילום לחוץ בזמן, ישר להופעת החימום של Bones Garage, להקה מקומית, צעירה ומבטיחה, שהוציאו אלבום בכורה באפריל האחרון. בונז גאראג' גם השתתפו בפרויקט הקאברים המוצלח שנעשה לקראת הגעתם של טימבר טימבר ארצה בביצוע מוצלח לשיר הנושא של אלבומם האחרון. על הבמה בונז גאראג' מתרגשים, וזה ניכר, אבל נסלח לחלוטין – ההופעה טובה מאד והקהל נהנה ומשלהב את ההרכב על הבמה. Seasons Break ו-Birthmarks זכו לשריקות וצהלות, וככל שהתקדמה ההופעה, עלה הביטחון על הבמה והכל זרם יותר חלק.

כמה דקות אחרי שבונז גאראג' יורדים וכבר מסמר הערב, טיילור קירק, סולן טימבר טימבר, עולה לבמה. הוא לוקח בידו את הגיטרה ואחרי כמה מילות תודה, מתחיל לנגן את Memories של לאונרד כהן. רקיעות הרגליים, השריקות ומחיאות הכפיים מתחלפות בשתיקה עוצמתית, ופתאום ניתן לשמוע באולם רק את קולו העמוק של קירק, את הגיטרה, ותו לא. טיילור קירק הוא חתיכת פרפורמר בכל קנה מידה – אם זה בהבעות פניו, בתנועות האגן שלו או בחיבור שלו עם הקהל. הבארבי נותר מולו מרוכז ומהופנט.

בסיום השיר הראשון, הלהקה עולה לבמה, וההופעה מתחילה באמת – Grand Canyon פותח ונדמה שאין בחירה טובה יותר כדי להכניס את הקהל לאווירה. בזמן שקירק מתאר מדברים וכבישים אינסופיים, הצופים מדמיינים בראשם סצינה שכאילו נתלשה ממערבון מוצלח. טימבר טימבר הם מספרי סיפורים, הם מגישים למאזין אגדות, אבל בצורה אפלה מאד. בשיר השלישי, Beat the Drum Slowly, התחושה האפלולית באמת מתחילה לחלחל, העלילה במערבון מעכירה, הרצח התרחש, ומכאן אין דרך אחרת להמשיך מאשר למעלה.

ההופעה היא הצלחה מסחררת לכל אורכה ורוחבה – Lonesome Hunter היה מופלא, וכאשר קירק שר את תחנוניו לשבירת הכישוף אשר הוטל עליו, הוא נותן משמעות חדשה למילים שכתב, כי כולנו שם, כולנו מרותקים, וכולנו חווים באותו הרגע בדיוק את אותה תחושה שהוא תיאר בשורה אחת בלבד.

הברקות נוספות שמן הראוי לציין היו Curtains?! יוצא הדופן ששולב יחד עם Resurrection Drive Pt. II כפי שהלהקה נוהגת לעשות בהופעותיה, והיה חתיכת העברת הילוך בהופעה. Black Water, אולי אחת מיצירות המופת של הלהקה אי פעם, הוקדש ללהקת החימום שלהם, והרים את הקהל, שאפילו התחיל לרקד בעדינות במקומו אחרי ההלם הראשוני. Hot Dreams נפתח בעדינות תהומית, וקירק נתן ביצוע סקסי להפליא כאשר הוא כמעט ולוחש את המילים למיקרופון (הוא אפילו הרוויח ביושר כמה שריקות חנפניות מהקהל), אבל נסגר עם דיסטורשן משובח, יללות גיטרה ותופים מטרפי חושים.

The New Tomorrow היה אחת ההברקות האמיתיות של הערב, עם ביצוע מעולה, ו-Magic Arrow שבא אחריו, היה מוצלח באותה המידה. אחריו בא Bad Ritual ולאחר מכן ההופעה נסגרה עם Woman, קראוד פליזר לכל הדעות – שיר אפל וטוב לסגור איתו את ההופעה, לפחות עד ההדרן. ובאמת, חשבתי שמכאן אין הרבה לאן להתקדם, הרי התותחים הגדולים כבר נשלפו. כשהקהל התחיל לרקוע ברגליו שוב, וטיילור עלה בשנית לבמה לבדו, חמוש בגיטרה, החלה לחלחל אצלי המחשבה שאולי טעיתי.

הוא החל לשיר רק לאחר שהחלישו את התאורה על הבמה למינימום ההכרחי, ושוב מצאנו את עצמנו, מאות אנשים בחדר, שקטים באופן כמעט מחשיד, צופים בצללית גדולה וכחולה שלה לנו את Demon Host המכשף. לאחר מכן החל להתנגן Run from Me, קירק עדיין לבדו על הבמה, והקהל מתמוגג מאושר. זה היה הביצוע האהוב עליי בכל הערב הזה, ללא כל צל של ספק. לקראת סופו עלו שאר חברי הלהקה לסיים אותו כמו שצריך, עם תופים וסינת' וכל מה שהכרחי ליצירת רגע בלתי נשכח.  I Get Low ו-Trouble Comes Knocking שסגרו את ההדרן ואת ההופעה כולה היו טובים מאד, אבל בעיני לא השתוו באמת לביצועים שקדמו להם.

והנה, נגמרה לה ההופעה. אני מתיישבת וחושבת לעצמי – האם הוכח לי כאן משהו? האם הביקורתיות שלי היתה נחוצה? או האם בכלל לא מדובר כאן בהוכחה או בביקורתיות שלי כלפי הסיטואציה, אלא פשוט בהופעה פאקינג בלתי נשכחת? כי אין דרך אחרת לתאר את זה – כי זה לא קשור לעובדה שלא היתה לי מצלמה ביד, או שלא ידעתי את המילים ונתתי לעצמי להיסחף ברגע, טימבר טימבר נתנו הופעה עוצרת נשימה בלי שום קשר למטענים שלי. ביום שלישי בערב נוצר בבארבי רגע. הוא אולי לא תועד במדיות החברתיות, אבל בליבו של כל מי שנכח שם הוא נחקק לעד. (צילום: נגה ליבני)