אָי‎‎‏‏‏ֵה נֶעֶל‏‏‎ְמָה – עוד חוזר הניגון

יש לי, כידוע, חיבה עזה לשירי משוררים מולחנים. הם הנקודה בה העולמות הפנימיים של המוזיקאי והמשורר משתלבים זה בזה לכדי יצירה אחת והזדמנות נהדרת לקבל נקודת מבט נוספת על הטקסטים עצמם.

הפעם, אלו איה נעלמה (אליה סממה, נעמה אור) שהזינו את האהבה שלי לפרוייקטים מעין אלו. השתיים עומדות להוציא אלבום שכל כולו עיבודים ולחנים לשירי משוררים ובינתיים שחררו את עוד חוזר הניגון, הסינגל השני מתוך האלבום. השיר הולחן, עובד ובוצע על ידי רבים וטובים, ביניהם נפתלי אלטר, נחצ'ה היימן, חוה אלברשטיין וברי סחרוף. רובם ככולם, פירקו את השיר והרכיבו מחדש, תוך שהם שואבים השראה מהגרסא שקדמה להם ומוסיפים לה את עולמם הפנימי. ריבוי הביצועים לשיר, נותן תחושה שאין מקום לחידוש, איש לא יכול לקחת את השיר ולהתעלם לחלוטין מכל מה שהיה לפניו תוך שהוא הופך את המילים לחלק ממנו, חורט אותן בעור ומביע אותן דרך המוזיקה. פותח לנו חרך הצצה קטן אל התמונות שעוברות לו בראש לשמע מילות השיר.

זו, כנראה הסיבה שלא ציפיתי ליותר מדי מאיה נעלמה ואולי בגלל זה, גם הופתעתי מאד. העיבוד יושב על הלחן והביצוע המוכרים יותר של השיר (נפתלי אלטר, ברי סחרוף) אלא שטביעת האצבע של אור וסממה ניכרת בו מאד. הן מתחו את התווים ואת הקצב עד לקצה גבול היכולת, הכל הפך איטי יותר ואני בתור מאזינה הרגשתי שבכל רגע, משהו עתיד לקרות. אצלן, הדרך נמתחת עד אין סוף, ארוכה כמו המוות, כמו הגלות, כמו המרחק בין שני אנשים שאהבתם לעולם לא תתממש.

הן גורמות לך להאמין שאכן משהו מחכה לך, עובר אורח, והמשהו הזה בצירוף העיבוד האיטי והרפיטטיבי יוצרים מאבק בין עצם הלוז, או כמו שקרא לו אלתרמן – הניגון לבין מסלול החיים הקבוע. זה שמצפים ממך לעבור כאדם וכחלק מחברה. המאבק הזה, לא מגיע להכרעה בעיבוד של איה נעלמה, אבל הרפטטביות בהחלט גורמת לך לבחור צד. זה שנאמן לעצמו, ללוז ולניגון הפנימי שלו, זה שמוכן ללכת במעגלים ולו רק בשביל שתהיה בידו היכולת להמשיך הלאה, בדרכו שלו. זה שמתעקש להיות ברית המועצות, בזמן שכולם ארצות הברית, למרות שאיש מלבדו לא מאמין כי הדבר אפשרי.

האזינו לעוד חוזר הניגון כאן.