הבילויים – אינדי סיטי ירושלים (סיקור הופעה + ראיון)

אני חייב להודות – התרגשתי לקראת הראיון עם הבילויים. בכל זאת, לא כל יום אתה פוגש להקה שהיא כבר אייקון ועוד כזה שאתה מעריץ מזה שנים. אייקון למוסיקה חכמה, פוליטית, מלאת רבדים ועושר, כזאת שמצליחה להיות עצובה ומצחיקה בו זמנית. הבילויים עושים את כל זה כבר למעלה מחמש עשרה שנים ומתחזקים מעמד של כוכבי רוק בקנה מידה מקומי. כאלה שהופעת האיחוד שלהם באינדינגב הייתה אחד האירועים המדוברים של אותה שנה בסצינת האינדי, ובצדק. בראיון הם ידברו על הפסקה ארוכה, אולי, שוב, לחמש שנים. אני מאוד מקווה שלא כך יהיה – אחר פה בלי הבילויים, ולא לטובה.

ההופעה שלהם באינדי-סיטי הייתה קצרה אך לעניין. קצת אלבום חדש, קצת להיטים (שגר פגר, באב אל וואד 38/א) וזהו. הרי מה צריך יותר? לבילויים יש קהל בלתי נתפס בידע שלו ובאהבה שלו. לאורך כל הפסטיבל לא נרשמה כזאת התלהבות של ההקהל (אולי חוץ מההופעה של מרסדס בנד, ששמעתי שהיו בה אנרגיות אדירות), שמכיר את המילים בעל פה ושר אותם בקול גדול יחד עם הסולן, נועם ענבר, אותו נראיין בהמשך. יש משהו משוחרר במיוחד בהופעה שלהם. הצעקות, התזוזה, הפולק הצועני. כל אלה מרקידים, בשולי הקהל, קבוצות של אנשים, חלקם עם ילדים. הבילויים מעולם לא נראו חוויה משפחתית יותר מבאינדי-סיטי ירושלים. כל המרבה, הרי זה משובח.

בספטמבר אתם מסיימים את סיבוב ההופעות. מה התכנון אחרי? חוזרים לאולפן?

"לא ברור עדיין. נעשה פגרה, כמו שאנחנו אוהבים, ואז נעשה עוד הופעות"

שוב פגרה של 5 שנים?

"יכול מאוד להיות" 

האלבום החדש מאוד כנה ומאוד חזק בהשוואה לשניים הקודמים, שגם היו חזקים, ובכל זאת משהו באלבום הזה שונה. מה השתנה בעשור האחרון, מאז האלבום הראשון? מאיפה האומץ הזה?

"אני חושב שהאלבומים הקודמים גם היו אמיצים, לזמנם. אם לענות בכנות, בכל אחד משלושת הרגעים שעשינו תקליטים עשינו את הכי טוב שיכולנו, וגם ניסינו לאתגר את עצמנו ואת הקהל במידה הרבה ביותר האפשרית, הנתפסת על ידי בן אנוש. אם אתה מנגן סולם, ביום אחד אתה מנגן אותו בסדר, ביום השני אתה מנגן אותו טוב, וביום השלישי אתה כבר יודע לרוץ עליו. אני חושב שבתקליט הזה יש אולי אפילו עוד פחות התחשבות ברדיו-פרנדליות, אם בכלל, של התקליט"

שבינינו, אף פעם לא באמת הייתה התחשבות כזאת

"לא, אני חושב שדווקא הייתה באלבום הראשון. או שאולי בעצם לא הייתה, אבל היינו כל כך צעירים ומשהו בטמטום הזה (במובן הטוב) של הצעירות פשוט עבר לתוך המוזיקה. משהו בפשטות. פה דווקא ניסינו לעבור על מאות גוונים של אפור.

הוא יותר פוליטי, לדעתך, מהאלבומים הקודמים?

"לא, הוא פוליטי באותה מידה. ושוב, הפוליטיות היא רק אספקט אחד. אומנם כזה שמאוד קל להתייחס אליו אבל עדיין רק אספקט אחד"

בוא נדבר קצת על הסרטון של "5 הצעות לפתרון הסכסוך" שעשיתם לאינדי סיטי. תוכל לספר עליו קצת יותר? 

"הוא צולם בגבעת מטוס כי יש שם מין נוף פנורמי על ירושלים כמפלצת נדל"ן. גם התנחלותית, אבל גם בכלל"

אז יש בו אמירה אנטי התנחלותית?

"אני לא חושב שזה אנטי התנחלותית. השאלה היא מהי התנחלות. מה שרואים משם את הבנייה המפלצתית, חוסר ההתחשבות בטופוגרפיה של הטבע. יש הרי את הקלישאה הזאת שאתה רואה בנייה ערבית ואיך היא מתחשבת בטופוגרפיה המקורית של המקום, ואיך הבנייה שלנו, ואני אומר את זה מבפנים כי היא שלנו, אונסת את הטבע. בירושלים זה נורא נורא ברור – בין אם זה התנחלות או דווקא הולילנד, שהיא בתוך הקו הירוק. זה מבטא מאוד את המין יזמות הזאת, את היזמות כאידיאולוגיה. היזמות כאל, אתה מתפלל לכסף ואז ככה זה נראה. זה הסיפור של הקליפ. האמת שהלוקשיין היה בחירה של ההפקה, בחירה מאוד מחוכמת לדעתנו. אנחנו זרמנו עם זה"

אינדי סיטי ירושלים – סיקור מיוחד