שישו את ירושלים – פסטיבל מוסררה חוזר (ראיון)

פסטיבלי ענק, כדוגמת פרימוורה שחל בסופ"ש האחרון, לא תמצאו בארצנו הקטנה. מה שכן יש לנו הוא דווקא פסטיבלי אמנות, ולצד ת"א עומדת בשנים האחרונות מתחרה לא קטנה על תואר בירתם – ירושלים.

אחד הפסטיבלים האלה הוא מוסררה מיקס שיתקיים השבוע (שלישי-חמישי, 2-4/6) בפעם ה15 בשכונת מוסררה בירושלים. תכנית הפסטיבל -המוסיקלית והאמנותית – נראית נהדר, אבל אנחנו כאן בעיקר כדי לשמוע.

בין כל אירועי האמנות והמיצבים יופיעו גם לא מעט אמני מוסיקה מהארץ – ביניהם הצמד "לא כוחות", תומר יוסף ושלישיית A-WA, ערן צור, ולונא אבו נסאר, כשמחו"ל יגיעו האורחים אליי קסלר – מתופף יהודי ניו-יורקי הבונה מיצב סאונד ומופיע בתוכו וכן יאן לז'ה, אמן סאונד צרפתי שהופך תדרי חשמל לקולות וצלילים.

מתוך כל הופעות המוסיקה בלטה לעיניי יותר מכל יצירתם של הדואו "פוטוסוניק", אשר בנו סינתיסייזר ההופך קרני אור לסאונד, ובעקבות התעניינות כללית בכל מה שקשור לשילוב בין אור לסאונד ובעיקר בכלי שכזה, הבאנו אותם לראיון על מה מצפה לנו בהופעתם בפסטיבל.

הדואו מורכב מאמיר מאיר (יאפ) וגדעון לוי, צמד סטודנטים מהמחלקה למוסיקה חדשה בבית הספר מוסררה, שניהם מרקע מוסיקלי קודם. מהרגע שהקימו את "פוטוסוניק" ביחד עם ה"דודון" (שמו של הסינתיסייזר), השניים עובדים ביחד על בסיס כמעט יומיומי בדרך ליצירה חדשה לגמרי של מוסיקה. בתחילת הראיון קיבלתי הדגמה קצרה (ומדהימה) של הסינתי'. שווה להדגיש שהסינתיסייזר נראה יותר כמו מעבדת חשמל ופחות כמו כלי נגינה אמיתי – בערך כמו פטיפון על הצד, שלא חושף אפילו קצת את היופי שהוא מסוגל ליצור. לצערי אומר שלמרות ההסברים החוזרים אני עדיין לא בטוחה בדיוק איך זה עובד, אבל מה שכן בטוח ללא ספק – מדובר בכלי פנומנלי שיוצר חוויה מהפנטת, כמעט כאוטית, שכדאי לכם לראות.

היי אמיר, גדעון. השאלה הראשונה המתבקשת היא, כיצד נהגה הרעיון ליצור סינתיסייזר אור?

"שנה שעברה התחלנו להתעסק בבניית מעגלים חשמלים בסיסיים ששולטים בתדרים באמצעות נגדים (כמו כפתור ווליום) שמשתנים בהתאם לחשיפה לאור. הופענו איתם בהופעה של האנסמבל שלנו במוסררה מיקס של אותה שנה אבל אלו היו נסיונות מאד ניאנדרטליים ופחות מעניינים.

נקודת המפנה הייתה בהופעה של מלחין צרפתי בשם ז׳אק דודון שהוזמן להופיע בפסטיבל. ז'אק דודון הוא אמן סאונד, מלחין ובונה כלי נגינה ייחודיים, ובפסטיבל הוא הופיע עם סינתיסייזר אור שהוא בנה. ההופעה הזאת העיפה אותנו ולשנינו היה ברור שזאת הגישה הכי מעניינת, עמוקה ופוריה לסאונד ולהלחנת מוסיקה שראינו עד עכשיו ושחייבים לנסות את זה. מיד לאחר הפסטיבל התחלנו לבנות את הדגם הראשון לסינתיסייזר האור שלנו – שנקרא ה'דודון' כמחווה לז'אק דודון, שממנו ההשראה. בנינו אותו במשך שלושה ימים דחוסים כשמייד לאחר מכן גם הופענו איתו ביום הפתוח של מוסררה. בעקבות הניסיון הראשוני הזה ולאחר שהתחלנו להופיע עם הכלי הבנו שמדובר ביותר מסתם רעיון מגניב והתחלנו לחקור את היסטוריית התחום של סינתזה אופטית לאורך המאה העשרים.

את הגרסא הראשונית לקח לנו, כאמור, שלושה ימים לבנות, אבל לאורך כל השנה המערכת עברה המון גלגולים ופיתוחים, בעיקר כי מדובר בכלי שהוא מתחילתו ועד סופו עבודת יד. אנחנו ממשיכים ומפתחים אפשרויות חדשות כל הזמן, במקביל להופעות ולכתיבת מוסיקה עליו. בחודשים האחרונים בנינו מחדש את הכלי תוך שדרוג המערכת, וההופעה בפסטיבל תהיה הראשונה ל'דודון' החדש."

מה הוא בדיוק ה"דודון" וכיצד הוא עובד?

"ה'דודון' הוא כלי נגינה המתרגם שינויים בחשיפה של אור לסאונד. השינוי נוצר באמצעות מערך דיסקים עשויים משקף או קרטון ועליהם מודלים שונים שכל אחד יוצר צליל שונה, כמו דיסק עם צורות גל המייצרות אוברטונים טהורים וסולמות, למשל. הדיסקים מסתובבים על שני מנועים הסובבים במהירות שונה וכשמאירים עליהם נוצרים צלילים. אופן ייצור הסאונד בדודון פותח אופציות אקספרסיביות לא שגרתיות וחושף עולם סונורי עשיר ודינמי, כשתיאורטית אפשר ליצור כך כל צליל שקיים. בנוסף לכך יש גם מעגל חשמלי המעוצב בצורת בובה ששמה 'ז'אק' והוא מבצע את התהליך ההפוך – הופך סאונד לאור היוצא מהעיניים של ז'אק.

אם כן, המערכת שעליה אנחנו מנגנים משלבת שני כיוונים הפוכים ביחסי אור-צליל – יצירת צליל ע"י אור, ולהפך – הפיכת צליל לאור העובר שוב דרך מערך הדודון והופך בחזרה לסאונד. מערך זה מאפשר אפנון ייחודי של אודיו כמו הקול האנושי, ומאפשר גם יצירת פידבקים של אור-צליל."

מה הרעיון הכללי שעומד מאחוריו?

"אני חושב שאפשר להגיד שהרעיון שעומד בבסיס ה'דודון' הוא הדגשת הקשר בין המדיום הויזואלי – אור, צורה ותנועה, לבין המדיום הסונורי – הסאונד. הקשר הזה יושב על בסיס פיזיקלי שעל פיו לכל סאונד ישנה 'צורת גל' ממנה הוא מורכב – צורה פיזית של התנהגות הסאונד בחלל."

האם יש קשר בין הסינתיסייזר לסינסתזיה (עירוב חושים) ?

"קשר הדוק – זאת בעצם התובנה העמוקה יותר מאחורי הדודון. אנשים החווים סינסתזיה – זליגה בין תפיסות חושים שונות – בעצם חשופים יותר אל התפר בין הנראה והנשמע, תפר שהחוויה היומיומית של רובנו לא מסוגלת לחצות ולתפוס, למרות שישנם שערים שדרכם אפשר לבוא במגע עם הקשרים העמוקים האלו. תיאורים סינסתזיים מלווים אירועים, חוויות מיסטיות ופריצה של גבולות המציאות עוד ממעמד הר סיני ('וכל העם רואים את הקולות') דרך תיאורים מיסטיים בספר הזוהר, אצל מקובלי צפת במאה ה-16, אצל המשורר הצרפתי שארל בודלר (שהיה סינסתזי מוכר) ואצל המלחין הרוסי המיסטיקן אלכסנדר ניקולאייביץ' סקריאבין שחזה יצירת אמנות הכוללת אורות, צבעים וצלילים שביצועה יביא לכליה של כל החומר. סקריאבין היה גם מודל להשראה אצל ראשוני האמנים שעבדו בשדה שבו אנחנו עובדים – שדה סינתזת הצליל האופטית – ואחד הסינתיסייזרים מבוססי האור הראשונים שנבנו נקרא ANS – ראשי התיבות של שמו. סביב האיזורים האלה אנחנו נמצאים בעבודה המוסיקלית שלנו על הכלי גם במחקר סאונד וגם בתהליך האמנותי שבו התובנות ה'טכניות' מקבלות יישום מוסיקלי ואמנותי ולוקחות אותנו כל פעם למחוזות אחרים."

אז מה הלאה עבורכם – איתו, בלעדיו? האם אתם רואים את הפרוייקט כמופע מוסיקלי לגיטימי לקהלים אחרים, כזה שמקומו בקונצרטים קלאסיים או תערוכות אמנות/פסטיבלים כמו עכשיו?

"קודם כל התשובה היא ללא ספק – איתו. אנחנו מרגישים שרק התחלנו לגרד את העולם העשיר והמופלא הזה ואין ספק שנמשיך ליצור בתוכו ולהקשיב לו. חוץ מזה, לדעתנו הפרוייקט נוגע באיזורים מאד מעניינים וחדשניים ויכול להתאים להרבה פלטפורמות אמנותיות שונות. יצא לנו כבר להופיע איתו בפסטיבל של מוסיקה קלאסית מצד אחד ובערבי נויז כבדים מצד שני, ובקרוב גם בתערוכת פרוייקט הגמר של אמיר שנופיע שם איתו (ובה גם המבקרים עצמם יוכלו לנגן עליו). כשנפתחת בפנינו אופציה להציג או להופיע עם הכלי בפלטפורמה שהיא לא מוכרת לנו זה תמיד מאתגר ומעלה שאלות שגורמות לנו לגלות עוד צדדים במה שאנחנו עושים. אמנם בגלל אופיו הייחודי של הפרוייקט והניסיוניות שלו, ההופעות שלנו יכולות להיות מעט אינטנסיביות למאזין הממוצע, שלעיתים מחפש דווקא את התבניות המוסיקליות המוכרות לו. אופי כתיבת המוסיקה שלנו על הכלי הוא באמת אחר, אבל אני בטוח שמאזינים סקרנים ופתוחים גם ממגוון מאד רחב של קהלים יוכלו למצוא עניין במה שאנחנו עושים."

מהן ההשפעות – הפרטיות והכלליות – שלכם? האם יש קשר כלשהו בין המוסיקה שאתם יוצרים אל התקופה הנסיונית במאה ה-20, של מלחינים כדוגמת ארנולד שנברג וג'ון קייג'?

"אין ספק שהמוסיקה שלנו נטועה עמוק בתוך המאה העשרים. באופן מאד כללי אפשר לומר שעולם המוסיקה בעצם החליף את הבסיס העמוק של קומפוזיציה קלאסית מבוססת מלודיה והרמוניה לקומפוזיציה קלאסית מבוססת סאונד. מדובר בחזון של אנשים כמו ארנולד שנברג שמתאפשר כיום בזכות ההתפתחות הטכנולוגית. השפה המוסיקלית האקספרימנטלית שלנו אינה מתבססת רק על תווים ומרווחים אלא על עולם התדרים, והיא שפה התפתחה במאה העשרים מהמלחינים הראשונים של מוסיקה אלקטרונית וקונקרטית בגרמניה וצרפת ועד אמנים בכל הז'אנרים המוסיקאליים כיום, מהאיזוטריים ביותר ועד המוכרים ביותר."

קצת דומה בעצם לעולם המוסיקה האלקטרונית בתעשייה המוסיקלית, לא רק למוסיקה קלאסית. האם המטרה של הפרוייקט היא יצירת סינתסייזר כפרוייקט חד פעמי/יצירת אמנות יחידה במינה, או באמת ליצור כלי חדש שיוכל לשמש גם אמנים אחרים ולהכנס לתעשייה?

"המטרה של הפרוייקט שלנו היא קודם כל ליצור מוסיקה ובמיוחד שפה מוסיקלית אחרת. היינו מאד מאד שמחים אם אמנים אחרים שייחשפו אל העולם הזה ירצו להיכנס אליו ולעבוד איתו, ואנחנו גם מתכננים להעביר בקרוב סדנאות לבניית סינתי אור, בתקווה להפיץ את הבשורה כמה שיותר. זה לא שייך רק לנו אלא לעולם כולו והלוואי ויותר אנשים יכירו ויתעסקו בקשרים בין אור לסאונד ובנגינה באור. זאת ממש לא יצירת אמנות יחידה במינה (הרי קיימים עוד כאלו), אלא שדה שלם שבתוכו כמעט לא נעשתה עדיין עבודה אמנותית ויש עוד המון מה לגלות וליצור.

האם הסינתיסייזר יכול להיכנס לתעשייה? המילה 'תעשייה' היא מילה שאני לא לגמרי מבין. בסצנת המוסיקה בארץ אין כרגע הרבה מקום לחדשנות עמוקה אבל אני מאמין שהמצב הזה הולך ומשתנה. ברחבי העולם אנשים יוצרים מוסיקה בדרכים שונות ומשונות ומגיעים להכרה ולתפוצה בעולם המוסיקה והאמנות – אם זאת התעשייה שאת מתכוונת אליה אז בטח שהסינת'י שלנו יכול להיכנס לתעשייה."

הסינתיסייזר הוא לא כלי רגיל, אז איך בעצם אתם מלחינים אליו מוסיקה?

"כשמוסיקאי נכנס לסטודיו ויושב להלחין שיר על פסנתר יש לו סט של אבני בניין שאיתם הוא עובד – מלודיות, הרמוניות, מקצבים, דינמיקה. כשאנחנו ניגשים ליצור קטע זה יותר דומה למישהו שרוצה לכתוב שיר לפסנתר אז הוא בונה פסנתר כמו שנראה לו שזה ישרת את היצירה שלו. אנחנו צריכים לבנות לא רק את ה'בניין' של היצירה אלא גם את אבני הבנייה עצמן. כלומר – חלק מאד גדול בהלחנה שלנו של קטע מוסיקלי זה האופן שבו אנחנו מתכננים את הבנייה של הכלי עצמו, בין אם בצורות השונות שמדפיסים על השקפים או חותכים בקרטונים או באור שבו אנחנו משתמשים (כמו נורות, לייזרים, עדשות). מתוך סט הכלים הזה שהולך וגדל אנחנו בונים את הקומפוזיציה הסופית. תמיד יישאר יסוד מסויים לא צפוי של אימפרוביזציה בעניין, וזה גם חלק מהכיף, אבל בשלב מסויים גם הבנו שהרגע האמנותי האמיתי במה שאנחנו עושים לא קורה רק בהופעה אלא גם ביצירת הכלי עצמו – כתיבת מוסיקה באופן שונה לגמרי.

זאת אולי אחת הסיבות שיקשו על הסינתיסייזר להכנס לתעשייה – כי מדובר בעולם שמי שרוצה לפעול בתוכו צריך כל פעם 'להמציא את הגלגל' (תרתי משמע) כי אין פורמט קיים,כמו פסנתר או גיטרה, שמולו עובדים – אין דרך 'נכונה' לעשות את הדברים, והיצירה דורשת התמסרות וצלילה. מצד שני, היתרון במצב הוא שכל מי שינסה לעשות את זה יגיע לתוצאות אחרות, ויגלה אזורים ואפשרויות חדשות שלא היו קיימות, וככה תבנה באמת שפה מוסיקלית ייחודית ומעניינת"

שפה מוסיקלית ייחודית ומעניינת – זה אין ספק שיש, והרבה, ביצירה של "הדודון". מוסיקה אלקטרונית לרוב מקושרת היום בקונוטציה של טרקים ארוכים שמציפים את הסאונדקלאוד או ממלאים את הרחבה, אבל הנה גישה שונה להסתכל עליה – כמוסיקה נסיונית שהיא אמנות לכל דבר. אמיר מאיר וגדעון לוי יופיעו ביום רביעי, 03.06, בשעה 20:30 – 21:00, בגן הקסמים רח' נתן הנביא 5. מופע נוסף שמומלץ לראות, שגם יתרחש מיד לאחר פוטוסוניק, היא יצירתו של אליי קסלר שזוהי לו הופעתו הראשונה בארץ. קסלר הוא אמן הפועל על קו האמנות-מוסיקה, והוא יופיע במיצב עשוי מחוט פסנתר ושלל חומרים כדי ליצור סביבה שמשלבת בין תערוכה לחלל ביצוע.

פסטיבל האמנות הרב תחומי והבינלאומי מוסררה מיקס 15 בנושא "קיומנות" יתקיים בין התאריכים 2-4.6, ימים שלישי עד חמישי בין השעות 19:00 – 23:00. כניסה חופשית (מלבד למופע הפתיחה של 'לא כוחות'). לתכניה ופרטים נוספים בקרו באתר הפסטיבל. (צילום: גדעון לוי)