עלייתו של הנסיך מייק – פרפיום ג'יניוס מגיע לת״א

עדכון (23.5): יש מיקסטייפ, באדיבות עבדכם הנאמן. אפשר לשמוע כאן למטה או פה.

אני מחכה לרגע הזה כבר זמן רב: פרפיום ג'יניוס מגיע לישראל ביוני הקרוב. צרכני עיתונות-מוזיקה אובססיביים, גייז שבורי לב, חובבי קלידים חרוכים ומעריצי קולות שמיימים מתבקשים להסדיר את נשימתם. זה אמיתי וזה קורה.

ב-2008 עבר מייק האדרס לגור עם אימו בסיאטל. בשנים שלפני הוא התגורר בניו-יורק והמעבר היה טראומטי למדי, מה שלא הוסיף נחת לחיים המורכבים של האדרס, שנאבק אז, בסוף העשור השלישי לחייו, בהתמכרויות ובמערכות יחסים כושלות ומתעללות. הוא התחיל ליצור מוזיקה ופתח עמוד מייספייס תחת השם Perfume Genius. שנתיים מאוחר יותר הוא הוציא את Learning, אלבום הבכורה הנהדר, והתחיל במסע המהיר שלו לתהילה בכיבוש פיצ'פורק וסצינת הבלוגים האמריקאית.

זה לא קרה סתם – Learning הוא אלבום בכורה יפיפייה, אינטימי במידה כמעט מאיימת, כזאת שמזכירה לרגעים יוצרים כמו אליוט סמית'. אבל את הרוק-פולק של סמית' האדרס החליף באינדי-פופ מלנכולי ואיטי על הפסנתר, בלחישות ובטקסטים על ניצול והתאבדות. Learning התמקם יפה בסיכומי השנה של כמה בלוגים מביני עניין וזכה למקום מכובד בפיצ'פורק (87# בשירי השנה על Mr. Peterson, סיפור אהבה עם סוף קורע לב בין מורה לתלמידו) והאדרס התחיל להופיע.

2012. אחרי שחימם את ביירות בכל רחבי אמריקה, פרפיום ג'יניוס מוציא את הקליפ ל-Hood, בכיכובו של שחקן הפורנו ארפד מיקלוס (שהתאבד כמה חודשים לאחר מכן, ככל הנראה בעקבות דיכאון קשה). הבלוגספירה שוב חוזרת לעסוק בבחור המוכשר שהסעיר אותה שנתיים קודם לכן. אחרי הקליפ מגיע גם האלבום, Put Your Back N 2 It, שמקבל ציון 8.4 וכותרת כה-נחשקת של Best New Music בפיצ'פורק. מדובר באלבום מעולה גם כן, שחושף צד פחות לו-פיי (ובכל זאת מופק בקושי) של האדרס. אבל זאת השנה של פרנק אושן, ובאינדי אין מקום לשני גייז עצובים ושבורי לב באותו הזמן. אושן מקבל (במלוא הצדק) תשומת לב אדירה והופך לשם בינלאומי.

פרפיום ג'יניוס מחכה בשקט בצד, מופיע וממשיך לצבור קהל. הנשמות הטובות בחברת התקליטים (Matador, בה הוא חתום ממהתחלה) אומרות לו שאם הוא רק יימתן מעט את עצמו, הוא יכול לפרוץ למיינסטרים. הוא רוצה, אבל לא מתכוון לוותר על עצמו. אפשר לקשקש עד מחר, אבל כל אמן רוצה שיאזינו לו – ובוודאי אמן פופ. האדרס ניגש למלאכה ושנתיים מאוחר יותר התוצר מוכן ויוצא לאור. קוראים לו Too Bright, הוא הופק בידי אדריאן אוטלי מפורטיסהד והוא לא נשמע כמו שום דבר שהוא עשה לפני.

קודם כל, הוא כועס. המלנכוליה לא הלכה לשום מקום – אבל במקום להתבוסס בצער וברחמים, הוא צועק. עדיין יש פה הרבה בלדות פסנתר, אבל ברקע מרחף מימד נוסף, וצלילי סינתי' אימתני וגיטרות מרעידים את החדר כשאני שומע את האלבום במערכת שלי לראשונה. הם ימשיכו להרעיד לי את הלב הרבה אחרי, אבל אני עדיין זוכר את התחושה שמרחפת באוויר כ-שQueen, שיצא לפני כסינגל, מתחיל להתנגן. הגבר שהאדרס הפך להיות בועט לכל הכיוונים. הוא צבעוני מתמיד, הוא חזק מתמיד. הוא עדיין פצוע, עדיין לא שלם, אבל הוא במקום אחר. את היחסים המתעללים הוא החליף בבנזוג תומך שגם מופיע איתו, על העטיפה הוא מתנוסס בגופיה זהובה. הוא רוצה להיות כוכב פופ והוא רוצה לכבוש את העולם.

זה מצליח. זאת הייתה שנה פסיכית עבור פרפיום. יש הרבה נקודות שיא (כמו ההופעה המצויינת אצל לטרמן) סיכומי השנה היו טובים אליו במיוחד – מקומות 11 (באלבומים), 8 (Queen) ו-61 (Fool) בתנ״ך האינדי פיצ'פורק, התמקמות יפה בעשייריה הפותחת של Time, Flavorwire, אנטרטיינמד וויקלי, PMA, Vulture וכניסה לכל הגדולים -כולל הרולינג סטון, NME, The Village Voice, Paste, Stereogum ועוד.

אחרי השנה כבר אי אפשר להתעלם מפרפיום ג'יניוס. זאת הייתה שנת עלייתו של הטוען לכתר, הנסיך מייק. פרסונת הבמה שלו  ב-4 שנים קצרות הפכה לדמות מרתקת ומסחררת בפני עצמה ומיצבה אותו כאחד מכוכבי הפופ האלטרנטיבי הגדולים של הרגע. יותר מזה, מייק האדרס הוא אמן שנחרט בנפש. אם לחזור להשוואה לאליוט סמית', יש אמנים שלעולם לא הופכים לשמות מוכרים בכל בית, אבל צוברים קהל נאמן שהחיבור הרגשי שלו אליהם הוא נדיר ועמוק. לכל אחד מאיתנו יש את כמה המוזיקאים האלה, שגדלנו איתם/עליהם, שמלווים אותנו תמיד. פרפיום ג'יניוס הוא כזה עבורי. תנו לו צ'אנס. אולי הוא יהיה כזה גם עבורכם.

פרפיום ג'יניוס יופיע בבארבי ב23.6, בהפקת נרנג'ה (שמביאים הקיץ, בין השאר, גם את אריאל פינק, אלט ג'יי ומק דימרקו). אני מבטיח לכם, אתם לא רוצים לפספס את זה. כרטיסים כאן. נתראה בבארבי.