Tame Impala – Currents (אלבום)

אלבומם החדש של Tame Impala היה אחד האלבומים המצופים ביותר של 2015. מסתבר שמכל הסיבות הלא נכונות. ההייפ סביבו הגיע, בשיאו, למימדים כמעט בלתי ניתנים להבנה, במיוחד עבור אנשים שלא הכירו את התופעה שהיא הלהקה הזאת. כדי להבין את ההתרגשות (המוצדקת לחלוטין, אבל עוד נגיע לזה) מ-Currents, צריך להבין מה קדם לכל.

Tame Impala, שהתחילו כפרויקט אישי של קווין פארקר, המאסטר-מיינד מאחורי ההרכב, הגיחו לעולם ב-2010 עם אלבום הבכורה שלהם – Innerspeaker. ההרכב האוסטרלי ייצר ניאו-פסיכודליה בדיוק בתקופה שבה MGMT היו השם המוביל בתעשיית המוזיקה הפופולרית, והרכבים כמו Empire of the Sun התחילו לפרוץ לתודעה.

נדמה שלא היה תזמון טוב יותר לעשות מוזיקה מהסוג הזה בדיוק, אבל טיים היו סיפור שונה: זו לא היתה מוזיקת מסיבות, וגם לא מוזיקת הזיות פר סה – זה היה פארקר, שמספר על חייו הבודדים לצלילי פסיכדליה סבנטיזית מהפנטת. המאזינים ל-Innerspeaker מרגישים מיוחדים, כאילו פארקר הצליח לקרוא את מחשבותיו של דור שלם. כך זה התחיל.

ההצלחה המסחרית הגיעה עם יציאת אלבומם השני ב-2012, Lonerism, שהיווה סוג של בשורה למביני עניין, ושירים כמו Elephant הפכו שגורים בכל פלייליסט שכיבד את עצמו, אפילו במחוזות הפחות אלטרנטיביים. האלבום הגיע למעמד פלטינה, המבקרים שיבחו וחיזקו ופתאום Tame Impala מופיעים בפסטיבלים לקהלים של עשרות אלפי אנשים. הקבלה הקולקטיבית שלו היתה מדהימה בתקופה בה להקות שהגיעו מאותו הז'אנר התחילו להדרדר במכירות. המוזיקה היתה מעולה, השירים היו מורכבים אך ממכרים, ונדמה היה שלא ניתן לנצח את האלבום הזה.

ב-2013 פארקר אמר כי הוא לא מרגיש צורך לשחרר מוזיקה חדשה או לעבוד על אלבום חדש כרגע, זה לא החזיק הרבה זמן, ב-2014 הוא כבר דיבר בחופשיות על הקלטות, תמונות הועלו לחשבונות אינסטגרם, זה היה רק עניין של זמן עד שבינואר שוחררה ההודעה שב-2015 נקבל אלבום חדש. פארקר הודיע כי האלבום החדש יהיה אלקטרוני יותר, אף יותר מקודמו, והסאונד יהיה מינימליסטי יותר.

כשההצהרות הללו שוחררו, אני לא חושבת שהמעריצים המושבעים ציפו לתוצאות שהגיעו בעקבותיהן. דאמ, אני בטוח לא ציפיתי לכל מה ששמעתי ב-Currents. פארקר אמר בראיון כלשהו שהוא קיבל השראה לאלבום בזמן שהיה מסטול מפטריות הזייה בזמן שנהג בלוס אנג'לס כאשר הבי ג'יז מתנגנים ברקע. כנראה שאין דרך טובה יותר להגדיר את Currents.

אבל השינוי הסגנוני הוא לא הדבר היחידי שבולט בשלישי של Tame Impala – לראשונה אי פעם, פארקר מספק לנו אלבום פרידה. שמעתי לא מעט כאלה, אפילו בשנה האחרונה אבל Currents  מתעלה על כולם, בכל אספקט, כיוון שמעבר לפרידה שעומדת ברקע לכל אורכו, יש כאן סיפור על תהליך, על שינוי, על השיפט שעברה מערכת היחסים הזאת ואפילו פארקר עצמו בתוכה. הפתיחות הזו היתה קיימת במידה מועטה יותר גם באלבומים הקודמים, אבל כאן היא מחזיקה את כל האלבום ומלכדת אותו לכדי סיפור אחד.

ואיזה סיפור זה. איך בכלל מתחילים לתאר? 13 שירים נפלאים שיוצרים אלבום אחד מדהים, בעיני הטוב ביותר שלהם עד היום וכנראה האהוב עליי שיצא השנה (ואני לא כותבת את זה כאן כי הבטחתי לאנשים מסוימים במגזין הזה שאני אציין את זה). כל סינגל שיצא מהאלבום הזה טרם יציאתו הרשמית היה מעל ומעבר בכל מובן – בואו נדבר על זה ש-Let it Happen חרך את גלגל"צ לכדי כך שכמעט סירבתי להאמין שזו אותה להקה שהכרתי ואהבתי מאז 2010. מעבר להיותו פצצת רדיו, Let it Happen הוא פאקינג המנון. Eventually למשל, עוד סינגל מעולה, מזכיר לי לעיתים את הביטלס בתקופות מאוחרות יותר, למרות שכולו Tame Impala טהור.

כשהאלבום שוחרר במלואו, הקדשתי לו מספר האזנות. בהתחלה, הכל נשמע כמו יצירה אחת שהיא מפגרת מרוב שהיא מוצלחת. רק בהאזנה השביעית בערך התחלתי להפריד בין שיר לשיר וליצור מיפוי כלשהו של הטראקים בראש. לא מצאתי בכל האלבום הזה שיר שלא הרגיש לי שייך.

The Moment ו-Disciples הם שני טראקים מתקתקים וממכרים, שכאילו נלקחו היישר מהסיקסטיז אל תוך האוזניות שלי, ובאופן מפתיע, הם מתקיימים בשלום ובשלווה לצד שירים כמו Yes I'm Changing המורכב והעצוב יותר בהווייתו. בשירים כמו The Less I Know The Better ניתן לשמוע שאריות גיטרה אופיינית, לצד טקסטים לא מוכרים למאזין הוותיק.

Currents לא נופל לכל אורכו, ובכל האזנה שמים לב לעוד רובד שנגלה – אולי חצי מילה שמשנה את התפיסה כלפי השיר כולו, או סיטאר שלא שמת לב שמתנגן שם.

ברור לי שמעריצים רבים של הלהקה לא מצליחים להתחבר לכיוון החדש – לא מדובר באותם טיים אימפלה שהכרנו לפני 5 שנים. ייתכן ויש מכם, קוראים יקרים, כאלו שמרגישים סוג של אכזבה כי הם לא קיבלו עוד Lonerism. היי, אנשים משתנים. אם לא היינו מתנסים בדברים חדשים או לוקחים סיכונים עם העשייה שלנו, לא היינו מתקדמים לשום מקום. אולי זה לא עוד Lonerism, אבל זה אדיר בלי שום קשר. למפקפקים ביניכם, אני מזמינה אתכם עכשיו לעוד האזנה. תנו ל-Tame Impala לכבוש אתכם.