הקוסם, השור ואני – Toro y Moi בבארבי (הופעה)

זכיתי להיות נוכחת בהופעה של Toro y Moi. צ'אז בונדיק, האיש מאחורי השם, הוא אייקון אינדי בהתהוות. החל מ-2009 הוא לא מפסיק לייצר אלבומי (הכנס פה ז'אנר לא רלוונטי אך מאוזכר רבות) צ'ילוויב שאין כמוהם, עם נגיעות מחמיאות של רוק, פסיכודליה וגרוב. בנוסף, הוא הספיק להוציא ב-2014 אלבום אלקטרוני מצוין תחת הכינוי Les Sins. השם Toro y Moi הוא משחק מילים של צרפתית ואנגלית, ובעל פירוש מעניין: שור ואני. בונדיק הוא אמריקאי בן 28, בעל יופי מיוחד, שנובע משורשיו האפרו אמריקנים מצד אביו, והפיליפינים מצד אמו. 

במקצוענות אמיתית, אחרי ברכת שלום קצרצרה, הלהקה עולה לבמה וישר נכנסת לעניינים. הם פותחים עם What You Want, התחלה מאד מתאימה מאחר וזה גם הספתח ל-What For?, האלבום המעולה שבונדיק הוציא השנה. הדומיננטיות של הבס שלא נשמעת ככה באלבום מפתיעה, ומאד ומתאימה לביצוע החי. כשחושבים על המילים של הקטע הזה, מבינים שבונדיק שר על כך שיוכל לספק לנו את מה שנרצה, והוא אכן עושה זאת.

הווייב הפסיכודלי של Toro y Moi, שניכר בקטע השני, High Living, מאד משיק להרגשה שמקבלים מהאזנה ל-Tame Impala המוכשרים, כפי שגם אורן סגל מהמגזין ציין בפני. הגרוב החלומי של הקטע, שממוקם באמצע האלבום Anything in Return ששוחרר ב-2013, הוא כמו מימוש מוזיקלי של הצבעוניות והדמות של צ'אז, שמופיעה בקאבר ארט של האלבום המופלא הזה. משם הם מחליקים לביצוע של Still Sound וכקסם הקהל מתחיל לרקוד. נדמה שחברי הלהקה עכשיו מחייכים, הם רגועים, ההופעה נפתחה טוב ומשם הם יכולים להמשיך וליהנות מייצור הקסם ששורר באוויר. ממשיכים לביצוע של Campo, ונעים לי.

הביצוע של Buffalo, הסינגל השני שיצא מ-What For?, מגיע בתזמון מושלם לקראת אמצע המופע. קשה להגיד שהמוסיקה של טורו דרמטית, ההיפך הוא הנכון, אבל העצירות בביט של הקטע הזה סמי דרמטיות והן מעירות את הקהל. אפשר לומר שזו דוגמה טובה לאופן שבו בונדיק מצליח לייצר מוסיקה קונסיסטנטית, אם כי כזו שלא נופלת ללופ של עקביות.

Empty Nesters, השיר הבא, הוא קטע אנרגטי שגם כן לקוח מהאלבום החדש. הטראק בקלות יכול להפוך להמנון נעורים, אך הוא כנראה לא בעל פוטנציאל מסחרי מספיק. לדעתי, אם מפשיטים את הקטע משכבות האינסטרומנטים שמעידות על ההפקה המעולה, הקול של בודניק, בשילוב עם הפן הרוקנרולי של השיר, יכול ליצור להיט היסטרי בקרב מתבגרים בכל העולם (ולא רק אלו האלטרנטיבים). הקטע מעורר השראה, עם מילים על חלומות בתקופת בית הספר, התרוקנות הקן, והשאלה הקיומית שהיא הטייטל של האלבום – "What For?".

רגעים ארוכים צ'אז לא נמצא איתנו. חמוש בגיטרה, הוא מסתובב ללהקה ונמצא עם הגב לקהל עד הקטע שבו הוא חוזר לשיר. הוא מראה התמסרות מלאה למוסיקה שהם יוצרים ביחד. לאחרונה יצא לי להיות בהופעה מצויינת נוספת, זו של ה-The KVB, אחד מהרכבי השו-גייז הטובים שפועלים כרגע. ההבדלים רבים בין טורו ל-KVB, אפילו ששניהם מעבירים את המאזין לספירה של חלום, כי ה-KVB מייצרים משהו כבד ואפל, ואילו בטורו יש ווייב יותר קליל ואקזוטי משהו. הדמיון הוא בהתמסרות למוסיקה גם בזמן ההופעה, עם מינימום אינטראקציה עם הקהל, שנראה שנובע מהפרפקציוניזם והמקצוענות. לזה קשור מוסר העבודה הגבוה ביותר, דבר אותו אני מעריכה במיוחד אצל מוזיקאים שהתחילו בגיל צעיר, כשגם טורו וגם ה-KVB עובדים קשה, לא מפסיקים לשחרר חומרים, ורק משתפרים. 

כשהגיעה הטראק Lilly, קטע אהוב על חברי המערכת, זה היה סוג של היי-לייט, כזה שקורה כשמשהו פשוט נשמע כל כך נכון. הכל עובד בשיר הזה. הגרוב ממשיך עם הנגיעות היותר אלקטרוניות של השיר Rose Quartz, שבו צ'אז שר ובמקביל משלב סימפולים של קולו. פה אפשר לראות איך הטאצ' האלקטרוני של צ'אז מהשיר הזה מ-2013, הוביל לקטעים שלוקחים את ההאוס כקו מנחה, כמו הקטע Bother מהאלבום Michael, שהוא הוציא שנה מאוחר יותר תחת השם Les Sins.

נרגענו ועברנו לפאזה מיסטית וחלומית במיוחד. המעברים חלקים, המיומנות המוזיקלית הגבוהה, והמחשבה מאחורי הסט ליסט מעבירה אותנו בין פאזות שונות. אצל Toro y Moi הכל אפשרי. מהגרוב לא לגמרי יצאנו אבל לפתע האווירה הפכה לאיטית ואינטימית, והבארבי הפך לסוג של חדר מיטות, במיוחד כשברקע שומעים את So Many Details. אבל המוד לא נשאר שם. האטמוספרה ממשיכה להשתנות עם The Flight, שהוא כמו משב רוח עם נגיעות של סרף רוק,  ו-Run Baby Run, שיר עם קונוטציות נוסטלגיות וסוף פתאומי.

בהופעה של Toro y Moi בבארבי הייתה הרגשה של משהו גדול. אבל לא היה גדול תרתי משמע. להיפך, לא הייתה צפיפות של מעריצים. הקהל היה מלא במביני עניין, אלה שיודעים לחפש במקומות הנכונים כדי למצוא ולהכיר מוסיקה איכותית. כי טורו עוד לא ענק בקרב הציבור הרחב, אבל כל הסימנים מצביעים שהוא כן יהיה. אותה הרגשה הייתה לי כשראיתי את Alt-Jj במחסן בשכונת בושוויק בברוקלין ב-2008, כשהכרטיס אליהם בתקופה ההיא עלה רק 10$. פרט לצלילים, חברי Toro y Moi הביאו משב של שיק. חובה לגלות באילו חנויות וינטג' הם מבקרים. (צילום: לירון שניידר)