חיים משוגעים: המופע של ויקטור ג'קסון, חלק שני בסדרה

אי שם בשלהי 2002, חבורת תיכוניסטים מרחובות וקרית עקרון הקימו לייבל בשם N.O.D., גרסת הנאדים הפרודית על משפחת T.A.C.T של סאבלימינל. נ.ו.ד, או "אין עוד די", התפתחו להרכב היפ-הופ שכולו דאחקות, אינפנטיליות וכיף חיים. שלושה מתוכם – עומר, עומר ועמית, או לחילופין ג'ימבו ג'יי, איציק פצצתי ופדרו גראס – שמרו על גחלת ההיפ-הופ והפאן של הלהקה כשנותרו לבד במערכה לאחר עזיבת שאר החברים ב-N.O.D., והפציעו מחדש בתור "המופע של ויקטור ג'קסון".

"ויקטור ג'קסון", כפי שסיפרתי בחלקו הראשון של הפרויקט, המשיכו להופיע במשך מספר שנים, צוברים קהל אדוק בסצינת ההיפ-הופ הישראלית שהרימה את ראשה מחדש עם פריחתם של אמנים כמו נצ'י נצ', אורי שוחט, פלד ואורטגה. הם גם לקחו חלק מרכזי בתחילת ערבי הפואטרי סלאם, מאוחר יותר אף התפתח אחד משירי הלהקה למחזמר ראפ בלשי יחיד במינו שנקרא "העיר הזאת", שכבר 4 שנים ממלא הצגות סולד אאוט.

בשנה שעברה, במקביל לתחילת הופעותיו של פדרו גראס בפני עצמו, ציוות אליו ג'ימבו ג'יי שלושה סוסי פרא אמיצים, להקת ספ"א, שמורכבת מדקל עדין (בס), זיו סובלמן ימין (תופים) ודין מינס (גיטרה), ויצאו לחרוש את הארץ לאורכה בהופעות עם שירי הסולו של ג'ימבו. עם שירי ראפ בעברית רהוטה ומצוחצחת, ג'ימבו ולהקת ספא הופיעו בשנה האחרונה בקיבוצים, מושבים ועיירות פריפריאליות בדרום ובצפון הארץ. לאחר סינגל ראשון ששוחרר לאוויר העולם ורגע לפני המשך הקלטת האלבום שלהם, נפגשתי עם ג'ימבו לשיחה על ויקטור ג'קסון, היפ-הופ והשנה שעברה עליהם בדרכים.

איזה הבדלים אתה רואה בין השירים של ויקטור ג'קסון או של פדרו לבין השירים במופע סולו שלך עם להקת ספא שאתה כותב?

״אני חושב שזה מאוד דומה אצלי ואצל פדרו, לשנינו היו חומרים שלא הבאנו ללהקה כי הם היו שלנו, לא היה עניין שנשיר אותם ביחד. חלק גדול מהם העליתי בערבים של ספוקן-וורד, פואטרי סלאם, ופשוט הרגיש לי נכון לעשות אותם תחת השם שלי. יש לנו המון דברים שאנחנו עושים ביחד, וזה מין תהליך טבעי שקורה בלהקה שכל אחד עושה קצת לעצמו. ההבדל בין השירים הוא קודם כל ברמה הכי בסיסית שהם שלי, שהם אישיים, אבל עצם התהליך הוא אחר, אין תהליך של התדיינות על המילים. וזה נותן לך הרגשה יותר חופשית, להיות פחות ביקורתי עם עצמך, מה שנותן להם צורה יותר אישית.״

והתהליך של ההתדיינות לגבי המוזיקה?

״זה ביחד עם להקת ספא. פצצתי גם מעורב בהקלטות של האלבום, אבל על ההופעה עבדנו בעיקר בעצמנו. מצאתי בסיסט בשם דקל עדין שהיה ניצב בקליפ של N.O.D. "חוזר בתשובה". הלכתי לראות אותו בהופעה שמאוד הזכירה את N.O.D.: מפוזרת, ילדותית, אנרגטית ונשמעת מגניב. קלטתי שהוא בסיסט מדהים, והוא צעיר ממני בעשור בערך, ואמרתי לו "אם אתה רוצה יש לי שירים, מה אתה אומר?", והוא זרם ועוד הגדיל והביא איתו שני חברים. הם כולם ברמה מאוד גבוהה, מנגנים הרבה שנים ביחד, מאז גיל 15. נורא טייט.

זה קצת לטרוף את האנשים שאני עובד איתם, שהם כולם בסביבות גיל 30, מי יותר מבוגר ומי פחות, והם שומעים דברים אחרים, הם באמת שומעים אותם עכשיו, כמו שאני הקשבתי למוזיקה פעם. היום אני פחות מקשיב למוזיקה. אני יודע שיש אלבום מדהים לקנדריק למאר, אבל שמעתי אותו בקיטועים, לא ישבתי יום אחד ושמתי את האלבום שלו מההתחלה ועד הסוף, כי אין לי זמן, צריך שיקרה משהו מאוד גדול כדי שאני עכשיו אשב, בגלל שהעולם משתנה. אני שם את זה בפלייליסט ביוטיוב ושיר קופץ, ואין לי זמן. הם מאזנים אותי מאוד בזה, הם מגניבים; מאוד לא טכנולוגים, מאוד במוזיקה. בהתחלה מדי פעם יש הופעות שבאים פחות אנשים, אבל זה לא מעניין אותם. ולמרות שהם ידעו מי אני לפני שהתחלנו לעבוד זה לא גרם להם בכלל לפתח איזשהי ציפייה ש… אתה יודע. הם באים לנגן. ובאמת יש להם השפעה – הרבה פעמים הם משנים את העיבודים שהיו בוויז'ן המקורי שלי.״

גם העיבוד של "תזכרי" שיצא עכשיו כסינגל נשמע אחרת לגמרי ממה שאני זוכר שהיה נשמע בהופעה. הוא כבר הפקה הרבה יותר מלאה. זה גם הוויז'ן שהיה לך כלפי האלבום, שיהיה משהו יותר מופק?

״טוב, זה כבר לגמרי פצצתי. הם הקליטו את כל התפקידים שלהם, ואז אני ופצצתי ביחד הלבשנו עליו עוד מוזיקה שיש שם. הוא הקליט, נגיד, פרקשנס. סימפלנו שם את ערב חדש, זה נותן דרייב. אבל אין מה לעשות – הפקה תמיד מנפחת דברים.״

בהסתכלות מהצד אתם משדרים ווייב שונה מההיפ-הופ העכשווי, גם עם זה שספא צעירים ממך בעשור, וגם זה שאתם פחות מופיעים במרכז ויותר במקומות שהם פריפריה. זו בחירה מודעת להופיע דווקא במקומות האלה?

״עברתי לגור בפריפריה, ויש לי אוטו, אז הייתה לי בחירה – אני יכול להופיע רק איפה שקרוב לי, בשדרות, אני יכול להופיע רק בתל אביב ובירושלים איפה שיש הרבה מועדונים, ואני יכול להופיע בכל הארץ. לא ראיתי סיבה לא להופיע בכל הארץ, ובעיקר ראיתי סיבה להגיע לאנשים ברגל. זה כמו פוליטיקה, אין מה לעשות, אתה צריך להגיע לאנשים בשטח/ זה לא מעניין באמת אנשים להקליק היום באינטרנט. אתה צריך להיות עכבר של מוזיקה כדי להגיע אלינו. אתה צריך לרצות, להתעניין. אני מכיר את זה מעצמי – איך אני מגיע לדברים? אני הולך להופעה ורואה במקרה משהו ואומר – "וואו' מי האנשים האלה?". באינטרנט זה רק מעיף עוד את מי שזה כבר קרה לו, זה לא מיותר, אבל צריך להגיע פיזית לבני אדם, ובני אדם הם בכל מקום.

איכשהו יצא שההופעות שלנו בתל אביב עד עכשיו היו הריקות ביותר. בגושרים, למשל, הבאנו 100 איש, ואני לא בטוח אפילו איפה זה הגושרים. במצפה רמון הגיעו אלינו 80 איש, חלק לא נכנסו, וזה רק כי אנחנו חוזרים כמה פעמים למקומות שלא מגיעים אליהם הרבה הופעות ונוצר דיבור. יכול להיות שבהופעה הבאה שלנו בתל אביב יהיו יותר אנשים, אולי בגלל שאנחנו חוזרים כבר פעם שלישית. זה לא נגד מקומות, פשוט בעד להגיע לכמה שאתה יכול, לכמה שיותר. וזה גם כיף להסתובב.״

אחד הסממנים הבולטים בראפ של ג'ימבו הוא קצב המילים הבלתי פוסק ומהירות החריזה שלו, שהיא מחזה נדיר בארץ, ואותה הוא גם מנחיל לקטעי הספוקן-וורד שהוא מבצע מדי פעם בערבי הפואטרי סלאם שפרחו בשנים האחרונות.

״תמיד ראיתי את עצמי בתור ראפר קודם כל, והרבה פעמים פשוט הבאתי שירי ראפ לסלאם כנציג של סצינת הראפ. הרבה אנשים בסלאם לא באים מראפ. בחו"ל יותר, בארץ פחות. הראפרים שאני מאוד אוהב בארץ, פלד, נצ'י, טונה, כל הבני דור שלי וגם אלה שקדמו להם לא כל כך בסלאם, לפחות לא בדרך קבע. אז תמיד הרגשתי את עצמי קודם כל ראפר. ההופעות של הפואטרי סלאם פשוט נותנות לך הזדמנות להגיש את השיר שלך, להעיז אותו בלי מוזיקה, לראות אם הוא עובד. אבל הכיוון הוא מאוד מוזיקלי וזה גם הדבר שגדלתי עליו ושאני חולם אותו: הופעות מוזיקה. זה גם מה שאני צורך בתור בן אדם שהולך לדברים. אני הולך הרבה להופעות, אני פחות הולך לתיאטרון ולערבי סלאם, שאני אוהב, אבל זה לא משהו שעושה לי להתרגש.״

ואיזה השפעות היית אומר שהיו לך בתור ראפר, בשביל לייצר את הפלואו שלך?

״ממש הושפעתי ממוקי ומתומר יוסף, חד וחלק. ממוקי הושפעתי מאוד מזה שהוא מסיים מילים באותיות חותכות והגזמתי מאוד את מה שהוא עושה. יש לו ת'-ים. המילה נגמרת בת', שומעים את הסוף וזה נורא עוזר להבין אותו. מתומר יוסף הושפעתי גם מכל הדברים שהוא עושה בבלקן ביט בוקס, יש לו הרבה שימוש בטריולות ומקצבים מאוד מעניינים.״

האלבום שלכם [שנמצא כעת בשלבי הפקה מוקדמים, עם איציק פצצתי כמפיק – ש.א] בסוף יוצא פחות או יותר במקביל עם האלבום של פדרו.

״לגמרי, זה לא משהו מתוכנן, פשוט התחלנו לעשות דברים באותו זמן וזה לא היה מאוד בדיבור בינינו כי אנחנו כל הזמן ביחד. זה הכל מתבשל בזמן שאני לא רואה את זה ופתאום בום. פתאום יש לי את ההזדמנות לראות את פדרו מהצד וזה גם עם פצצתי ואני יכול לראות כמה זה מעולה. זה אנשים שאני עובד איתם שנים, אז זה תענוג.״

שני הכיוונים של האלבומים שלכם שונים. לפדרו יש את הגישה של הספוקן וורד, ולך יותר גישה שהיא שבק"ס, קצת ביסטי בויז בעיניי, שהופכת את ההופעות שלכם לכיפיות במיוחד.

״נכון, אני חושב שאני יותר ראפר קלאסי, אולד סקול. זה ראפ.ה טקסטים עומדים במבחן הא-קפלה, זו הגאווה שלי. אני יכול לעמוד על במה ולהקריא לך את השיר ואני מקווה שהוא יהיה טוב גם בלי הביט. אבל הביט אמור לעזור לו הרבה.

ההופעות רק נהיות יותר כיפיות, הלהקה עכשיו לבושה בוורוד, אנחנו נשמעים יותר טוב עם הזמן וזה מקבל צורה. שמע, אנחנו שמונה חודשים ביחד, עשינו 18 הופעות, זה פרויקט עדיין חדש. אנחנו באמת כל הזמן דופקים על עץ ואומרים "איזה כיף, באים אנשים, הולך לנו, הסינגל נכנס, יש התעניינות", שזה ממש לא מובן מאליו. אבל שוב זו רק ההתחלה. דבר איתי עוד שנה ונראה איפה ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא יהיו ואיזה טלטלות נעבור.״

— — — 

ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא ישיקו את הסינגל הראשון מאלבומם, ״תזכרי״, ב-14.3 באבן ג'וק בירושלים. (צילום: אביתר רוזנברג)